( ) טיפ השבוע

[הנץ הכחול]

(../images/Emo41.gif) טיפ השבוע

אם אתם כותבים רשומה ארוכה ואתם לא מעוניינים שמי שנכנס אליה יתייאש מאורכה מומלץ לחלק את הפוסט לקטעים, כאשר בכל קטע 8-10 שורות. זה פשוט יותר מזמין ופחות מייאש. (נכתב על ידי TaxiMedia, במסגרת מגזין ה-בלוג)

לרשימת הטיפים המלאה

 

[TheWhiteTigris]

כפי שכתבתי אצלו,

אני ממש לא מסכים עם הטיפ. חלוקה גדולה מידי לפיסקאות, ופיזור נושאים לכל דעת, וללא מחשבה רק גורם לתחושת בלאגן אחת גדולה. עדיפות לפוסטים יחסית אחידים, שאתה די יודע למה לצפות, וחלוקה לפסקאות לפי המבנה הרלוונטי להן. מצד, שני כבר ראינו שאני חריג בקטגוריה של הבלוגים מהבחינה הזאת (של העדפת פוסטים ארוכים ומעמיקים מאשר פוסטים קצרים ושטחיים...)

 

[דנטל]

למה זה חייב להיות חלוקה גדולה מדי?

בבלוג שלי יש חלוקה לפסקאות, פשוט בגלל שאני כזו שמאבדת את הסבלנות בפוסטים ארוכים, איזה מאבדת? רואה שזה ארוך ופשוט לא קוראת. כשיש פסקאות... ואצלי אין מצב שתוכל לקרוא לזה בלגן... אני אומרת לעצמי "טוב, נקרא פסקה אחת" ואז "טוב, נו, עוד פסקה" וכו' עד שבסופו של דבר אני קוראת הכל. לפי ההגדרות שלך, אנחש שאני מהפוסטים של ארוכים ושטחיים, אבל יש בהם סדר ויש בהם פסקאות ואחידות ואין חלוקה גדולה מדי לפסקאות ואין פיזור נושאים.

 

[TheWhiteTigris]

האמת שלא הבנתי

אם הבנת את מה שניסיתי להגיד. דוגמה לפיזור רב מידי של נושאים לשם קידוש הפיסקאות: היום אכלתי. מכבי ת"א עשו תיקו עם חיפה. דודה שלי קנתה פלזמה חדשה. ..... (הבנת את הרעיון, שמן הסתם היה כתוב ממש בקצרה?) אין לי בעיה עם פוסטים מסודרים, שגם מחולקים לפיסקאות רלוונטיות. אבל להקציב גודל פיקטיבי ("8 עד 10 שורות") ולקבע פיסקאות ע"י כך, ללא תלות בחומר הכתוב ובנושא המדובר.... פיסקאות - בכללי, זה דבר טוב. פיסקאות כמבנה מאולץ - זה דבר רע.

 

[דנטל]

מהטיפ לא קיבלתי הרגשה של אילוץ

אמנם, בן אדם שנוהג לכתוב טקסט ארוך ורצוף בלי פסקאות באופן טבעי - הטיפ הזה "יאלץ" אותו לשנות הרגלים, אבל אם מישהו כתב טקסט ארוך ורצוף הרי שבכל זאת לא מדובר בפוסט כמו שנתת בדוגמה, אלא למשהו מעמיק יותר. נתקלתי בפוסטים כמו שנתת בדוגמה, אבל יש לי הרגשה שטקסי מלכתחילה לא כיוון לכותבים מהסוג הזה, אלא לסוג המעמיק יותר.

 

[shalom של הצאט]

פסקאות זה בקטנה

לי יש בעיה של משפטים ארוכים שלא נגמרים. מה לעשות אני כותבת לפי החשיבה שלי שהיא רציפה וללא נקודות. לכן אני עורכת את כל הטקסט שלי שוב, ובין היתר בודקת האם ניתן לחלק את המשפט לשתיים. זוועה.

 

[siv30]

../images/Emo6.gif תנסי לקרוא את קאנט או את הגל

כל הספר משפט אחד ארוך. בגרמנית בכלל, המילה לא מופיעה תמיד בסוף משפט. אז את יכולה לקרוא עמוד שלם שהוא משפט אחד ובסופו יבוא לא. פשוט לחנוק אותם

 

[siv30]

האמת שגם כאן

כדאי לעבוד לפי כלל ה-7, מקסימום 7 שורות לפסקה, מקסימום 7 פסקאות לפוסט וכד'. מומחים אומרים שאחרי 7 שורות הקורא מאבד ריכוז ומתייאש.

 

[TheWhiteTigris]

אם את כותבת

בשביל הגולשים - כן. את צריכה להקשיב למומחים למיניהם. אני כותב קודם כל בשביל עצמי, לשפר ולאמן את סגנון הכתיבה שלי, כך שאני לא אתן לשום "מומחה" להכתיב לעצמי את צורת הכתיבה. זה כמו ספר. אחד יאהב את סגנון הכתיבה, אחר ישתעמם מצורת הכתיבה.

 

[siv30]

בוודאי שאתה צודק ../images/Emo13.gif

הכותבים הטובים ביותר, הם אלה שכותבים בסגנון התודעה. פסקה אחת ארוכה שזורמת מתודעתה של הדמות הראשית. וורג'יניה וולף, פוקנר כתבו יצירות ששרדו את ההיסטוריה.

 

[shalom של הצאט]

אני לא מאמינה בסגנון כתיבת התודעה.

למרות שהנטייה הטבעית שלי היא לכתוב בזרימה מהראש לדף. למה אני נגדה? אולי בגלל שאני לא רק כותבת הרבה, אלה גם קוראת הרבה. חשוב לי לנהוג יפה כמנהג: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך." אני חושבת שדווקא מי שכותב יצירת מופת צריך להיות הראשון שמתנחמד עם הקוראים והופך את היצירה שלו למשהו קריא שלא יגרום לקורא לשבור את השיניים ולזרוק את הספר בעצבנות על הריצפה. יש המון ספרים שהם גם מאוד קריאים וגם יצירות מופת שמצליחות להעביר בצורה יפה את החשיבה של הדמויות, כמו המאהב של א.ב. יהושוע ו"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת" (נדמה לי שככה קוראים לספר הזה יש לו שם ארוך).

 

[גאמי]

שני ספרים קרובים לליבי

הראשון בגלל שהוא מזכיר לי תקופה בחיים. השני כי הנושא שלו הוא מבין הקרובים לי ביותר בחיי (בדיוק על פי הסדר שציינת).

 

[siv30]

המאהב נחשב לזרם תודעה לייט

המקרה המוזר לא. אני במקרה לא מסכימה איתך על התנחמדות. יצירה לא נכתבת עבור הקורא אלא עבור עצמה.

 

[shalom של הצאט]

התמריץ הראשוני לכתוב יצירה

הוא ביטוי עצמי, אבל ברגע שאתה מחליט לפרסם אותה בתור ספר שנמכר, ולעשות ממנה כסף, אז אתה כותב לא רק בשביל עצמך אלה גם בשביל הקוראים. אני חושבת שכיון שאף אחד לא חי בווקום וכולם חיים בתוך חברה אי אפשר להתעלם ממנה. היצירות הטובות ביותר הן יצירות שנכנתבו בהזמנה של מישהו.

 

[דנטל]

המאהב ../images/Emo99.gif

בערך הספר היחיד שאני אוהבת.

 

[גאמי]

היתה לי את הזכות להיות

סטודנטית של בולי, האיש המדהים הזה (א. ב. יהושוע)

 

[shalom של הצאט]

את לא קוראת ספרים?

 

[דנטל]

כבר לא

חוץ מ"המאהב" ועוד כמה ספרים, שרובם ספרי מתנה, לא סבלתי את כל מה שקראתי, אז הפסקתי לקרוא ספרים.

 

[shalom של הצאט]

כנראה שלא קראת ספרים טובים...

 

[דנטל]

מן הסתם, אחרת הייתי סובלת אותם

רק שחלקם נחשבים למאוד טובים... נגיד שזה לא הם - זו אני. קשה לגרום לי לחבב טקסטים. בעיני רוב הציבור הם נחשבים מאוד טובים בעיני הם בעיקר משעממים תחת.