../images/Emo41.gif חזרתי
שלום לפורום היקר ממש לפני מספר שעות חזרתי הביתה מאשפוז של כמעט שבועיים. טוב לחזור הביתה אבל מצבי עדיין חלש. ממש בקצרה על הקורות אותי בשבועיים האחרונים והחל מלפני למעלה מחמישה חודשים (למי שהספיק לשכוח): נהגת "זעירה" פגעה בי בעוברי בי במעבר חצייה מרומזר. עקב כך נפלתי ושברתי את צוואר הירך. לאחר ניתוח להחלפת מפרק עברתי לשיקום וחזרתי הביתה עם שיפור משמעותי בתפקוד. כעבור כשבוע נתקפתי כאבים עזים ברגל המנותחת ובדיקת ביופסיה הראתה, כי נתקפתי בחיידק לא סימפטי במיוחד. עקב כך נצרכתי לניתוח נוסף להחלפת ראש הפרק ואושפזתי למשך תקופה ארוכה תוך קבלת טיפול אנטיביוטי ארוך טווח דרך הווריד. כמעט נראה היה, כי הטיפול עבר בהצלחה, אך לא כן. כבר במהלך השיקום השני התעוררו כאבים עזים ללא יכולת דריכה מלאה על הרגל החולה. צילום רנטגן העלהתהליך של פגיעה משמעותית בעצם ה"אצטבולום" (הוא ה"מכתש", שלתוכו נכנס נכנס המפרק וכמותו ניתן לראות בעצמות העוף, שאנו אוכלים). ביופסיה נוספת (ניקור) הצביעה על הימצאות החיידק, שתקף אותי בראשונה, ועל הצורך בניתוח נוסף ב"שני שלבים" ("מכבסת מילים" לשני ניתוחים). בשלב הראשון הוצא כל הפרק הנגוע ובמקומו הוכנס משהו זמני, שאמור למלא את החלל החסר אבל לא לאפשר הליכה ואף לא דריכה על הרגל החולה. כאמור שלב זה עבר בהצלחה מבחינת הניתוח ועתה אני ממשיך בטיפול אנטיביוטי בבית. בעוד כשישה שבועות אני אמור לעבור את השלב השני של הניתוח, שבו יוצא המשתל הזמני ויוכנס במקומו מפרק חדש. השלב השני תלוי בהצלחת הטיפול האנטיביוטי. איך המרגש? בניתוח הנוכחי איבדתי המון דם. בבית החולים קיבלתי עירוי של לא פחות מארבע מנות דם אולם ההמוגלובין עדיין נמוך משמעותית מהנורמה. כמובן נתון זה משפיע הן על ההרגשה הכללית והן על מידת האנרגיות בגוף. בעת שהותי בבית אני מקווה להתחזק לפחות מהבחינה הזאת. מעט מידע רפואי: את שני הניתוחים הראשונים עברתי ב"הדסה" הר הצופים ואילו את הניתוח הנוכחי ואת הבא - ב"שערי צדק". הרמה הרפואית ב"הר הצופים" משביעה רצון בהחלט וגם הייחס האישי של הרופאים היה מעולה. עם זאת הייחס של הצוות הסיעודי - קצת פחות... חוץ מזה המקום רחוק מאוד מהבית והאווירה שם איננה מעודדת משום מה. אומנם זכיתי לביקורים הרבה יותר מאשר ב"שערי צדק" בהתחשב בתקופת האשפוז הארוכה שם ובתקופת "בין הזמנים" בישיבות אולם... לא להאמין, שב"שערי צדק" יש מניינים לתפילות כמעט כמו ב"שטיבלך": 2 מניינים ל"שחרית", 5 מניינים (!) ל"מנחה" ושלושה מניינים ל"ערבית" וזאת מלבד המניינים הנוספים, שאינם רשמיים, וכמו כן בימים א' - ה' מתקיים גם שיעור בדף היומי. ללא ספק התפילות והשיעורים גרמו לעידוד לפחות מהבחינה הרוחנית ואילו ביתר שעות היום הצוות הסיעודי דאג להעסיק אותי ללא הרף בבדיקות שונות ומשונות. לא כל כך נעים אבל יש להמשיך בכך עוד תקופה מסוימת עד להחלמה מלאה. בדרך אגב - הייחס של הצוות הסיעודי בשע"צ היה יוצא מהכלל. גם זה היה מן הדברים, שתרמו לשיםור האווירה. אז מה עכשיו? עדיין יש להמשיך בתפילות. בעיקר אני מתפלל, שאזכה לקיים לפחות חלק ממצוות הפורים ביום ט"ו באדר ב' (פורים שושן), כי משתיית יין עליי להתנזר עד להחלמה הסופית והמלאה. תודה לכל מי שעודדו אותי ובירכו אותי להצלחה; תודה לכל מי שבירכו אותי לרגל יום ההולדת, שחל ממש סמוך ונראה יום לפני הניתוח. אני מקווה מאוד שביום ההולדת הבא אוכל לברך על כל הניסים שזכיתי להם בתוך כל האפלה השחורה ולראות את האור הטוב, שהעניק לנו הקב"ה. היו שלום! מקווה לחזור לפעילות זמנית בפורום בהדרגה. אוהב את כולם נח
שלום לפורום היקר ממש לפני מספר שעות חזרתי הביתה מאשפוז של כמעט שבועיים. טוב לחזור הביתה אבל מצבי עדיין חלש. ממש בקצרה על הקורות אותי בשבועיים האחרונים והחל מלפני למעלה מחמישה חודשים (למי שהספיק לשכוח): נהגת "זעירה" פגעה בי בעוברי בי במעבר חצייה מרומזר. עקב כך נפלתי ושברתי את צוואר הירך. לאחר ניתוח להחלפת מפרק עברתי לשיקום וחזרתי הביתה עם שיפור משמעותי בתפקוד. כעבור כשבוע נתקפתי כאבים עזים ברגל המנותחת ובדיקת ביופסיה הראתה, כי נתקפתי בחיידק לא סימפטי במיוחד. עקב כך נצרכתי לניתוח נוסף להחלפת ראש הפרק ואושפזתי למשך תקופה ארוכה תוך קבלת טיפול אנטיביוטי ארוך טווח דרך הווריד. כמעט נראה היה, כי הטיפול עבר בהצלחה, אך לא כן. כבר במהלך השיקום השני התעוררו כאבים עזים ללא יכולת דריכה מלאה על הרגל החולה. צילום רנטגן העלהתהליך של פגיעה משמעותית בעצם ה"אצטבולום" (הוא ה"מכתש", שלתוכו נכנס נכנס המפרק וכמותו ניתן לראות בעצמות העוף, שאנו אוכלים). ביופסיה נוספת (ניקור) הצביעה על הימצאות החיידק, שתקף אותי בראשונה, ועל הצורך בניתוח נוסף ב"שני שלבים" ("מכבסת מילים" לשני ניתוחים). בשלב הראשון הוצא כל הפרק הנגוע ובמקומו הוכנס משהו זמני, שאמור למלא את החלל החסר אבל לא לאפשר הליכה ואף לא דריכה על הרגל החולה. כאמור שלב זה עבר בהצלחה מבחינת הניתוח ועתה אני ממשיך בטיפול אנטיביוטי בבית. בעוד כשישה שבועות אני אמור לעבור את השלב השני של הניתוח, שבו יוצא המשתל הזמני ויוכנס במקומו מפרק חדש. השלב השני תלוי בהצלחת הטיפול האנטיביוטי. איך המרגש? בניתוח הנוכחי איבדתי המון דם. בבית החולים קיבלתי עירוי של לא פחות מארבע מנות דם אולם ההמוגלובין עדיין נמוך משמעותית מהנורמה. כמובן נתון זה משפיע הן על ההרגשה הכללית והן על מידת האנרגיות בגוף. בעת שהותי בבית אני מקווה להתחזק לפחות מהבחינה הזאת. מעט מידע רפואי: את שני הניתוחים הראשונים עברתי ב"הדסה" הר הצופים ואילו את הניתוח הנוכחי ואת הבא - ב"שערי צדק". הרמה הרפואית ב"הר הצופים" משביעה רצון בהחלט וגם הייחס האישי של הרופאים היה מעולה. עם זאת הייחס של הצוות הסיעודי - קצת פחות... חוץ מזה המקום רחוק מאוד מהבית והאווירה שם איננה מעודדת משום מה. אומנם זכיתי לביקורים הרבה יותר מאשר ב"שערי צדק" בהתחשב בתקופת האשפוז הארוכה שם ובתקופת "בין הזמנים" בישיבות אולם... לא להאמין, שב"שערי צדק" יש מניינים לתפילות כמעט כמו ב"שטיבלך": 2 מניינים ל"שחרית", 5 מניינים (!) ל"מנחה" ושלושה מניינים ל"ערבית" וזאת מלבד המניינים הנוספים, שאינם רשמיים, וכמו כן בימים א' - ה' מתקיים גם שיעור בדף היומי. ללא ספק התפילות והשיעורים גרמו לעידוד לפחות מהבחינה הרוחנית ואילו ביתר שעות היום הצוות הסיעודי דאג להעסיק אותי ללא הרף בבדיקות שונות ומשונות. לא כל כך נעים אבל יש להמשיך בכך עוד תקופה מסוימת עד להחלמה מלאה. בדרך אגב - הייחס של הצוות הסיעודי בשע"צ היה יוצא מהכלל. גם זה היה מן הדברים, שתרמו לשיםור האווירה. אז מה עכשיו? עדיין יש להמשיך בתפילות. בעיקר אני מתפלל, שאזכה לקיים לפחות חלק ממצוות הפורים ביום ט"ו באדר ב' (פורים שושן), כי משתיית יין עליי להתנזר עד להחלמה הסופית והמלאה. תודה לכל מי שעודדו אותי ובירכו אותי להצלחה; תודה לכל מי שבירכו אותי לרגל יום ההולדת, שחל ממש סמוך ונראה יום לפני הניתוח. אני מקווה מאוד שביום ההולדת הבא אוכל לברך על כל הניסים שזכיתי להם בתוך כל האפלה השחורה ולראות את האור הטוב, שהעניק לנו הקב"ה. היו שלום! מקווה לחזור לפעילות זמנית בפורום בהדרגה. אוהב את כולם נח
