שב מהמתים../images/Emo3.gif
14 אוקטבות - 14 אוקטבות יוני רכטר ואבנר קנר רקחו אלבום מגוון ומשעשע שמזכיר בסגנונו את Steely Dan (שזה לא דבר רע). שירים שאינם לוקחים את עצמם ברצינות כגון "אומקא גומקא" ו"הסבון שבמקלחת" מנוגנים לצד קלאסיקת יום הזיכרון המרגשת "דמעות של מלאכים", הלחנה לשייקספיר לצד יצירות אינסטרומנטליות, פשוט אלבום מגוון וכיפי, אם אתם מכירים את "סטילי דן" ואהבתם, לכו על זה, לא תצטערו, אם אתם לא מכירים, תדמיינו לעצמם סגנון שהוא לא בדיוק ג'אז, לא בדיוק פופ\רוק, משהו עדין שמרקד על הגבולות הללו ולוקח קצת מכל סגנון. ראוי לציין שרכטר, יוצא כוורת, הביא עימו לשם סיוע את אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין ואת אפרים שמיר, בנוסף לאלו גם לשלמה גרוניך יש חלק באלבום.
The London Howlin' Wolf Sessions "הזאב המיילל" אגדת הבלוז, זה שכל המיק ג'אגרים וכל הג'ימי פייג'ים שמעו תקליטים שלו בגיל 15, משתף פעולה עם אריק קלפטון, סטיבי ווינווד, ביל ווימן וצ'רלי וואטס (ורינגו סטאר אבל עזבו שטויות
). האלבום הזה הוא פיסת היסטוריה, הוא הנציח מפגש בין ענק בעבר (שמפגיז ביצועים) לענקים בהווה, מספיק לשמוע את רצועת ה-reharsel בה קלפטון מציע ל"זאב" לנגן על אקוסטית ככה שהם יוכלו לעקוב אחריו ולנגן יחד איתו כדי להרגיש את יראת הכבוד שיש כלפי הבחור. אני חושב שזה יהיה מיותר לכתוב שהביצועים לשירים הם מעולם אחר, כולם עושים מה שהם יודעים והם עושים זאת היטב, הסולואים, הקצב, העברת התחושה... הכל פשוט... קשה לי למצוא מילה מתאימה יותר מאשר-מושלם.
Them - The Story Of Them אוסף מרשים של להקת הרית'ם אנ' בלוז האירית בניצוחו וקולו של ואן מוריסון, אני לא יודע אם זה מתאים לכל אחד, אבל אני נדלקתי על זה משמיעה ראשונית, קולו העוצמתי של מוריסון והניגון המחשמל של הלהקה עשה לי את זה באופן קשה. אהבתם את האנימלס? (ולא, להנות לשמוע את "בית השמש העולה" זה לא לאהוב את האנימלס) אתם חייבים את זה לעצמכם, קאברים מקפיצים ומשובחים לצד שירים מקוריים ולא פחות טובים.