הורות ואנדומטריוזיס - שאלות

[בואינג 707]

../images/Emo41.gif הורות ואנדומטריוזיס ../images/Emo41.gif - שאלות

לפני הכל, אני מתנצלת אם ההודעה הזאת פוגעת ברגשות של מישהי כאן. אין לי ילדים. עדין לא. אני והאיש החלטנו שבשנה שתבוא עלינו לטובה, ובתקווה שרק לטובה, אנחנו הופכים להורים - אנחנו פתוחים להפוך להורים בכל דרך

לאימהות שבינינו וגם לטרום אימהות אם בא לכן להגיב, איך מסתדרים עם אנדו' וילד /ים? איך מסתדרים עם התמודדות עם הכאב במקביל לגידול ילד/ים? איך מסתדרים עם חולשה פיסית וגידול ילד/ים? איך משלבים התמודדות עם המחלה וחיי משפחה נורמאלים? אני זוכרת שב"מכתב מהשורדות" הכותבת מתייחסת לנקודה הזאת שיש הרבה מאד ויתורים בלחיות על המחלה ולשלב חיי משפחה.. מה הויתורים שלכן? ומה הויתורים שאתן, האימהות לעתיד חושבות שתצטרכו לעשות? ושוב, סליחה אם מישהי נפגעה מתוכן ההודעה. בואינג דגם - 707

 

[רוית ב]

התמודדות../images/Emo4.gif

קודם כלל ההתמודדות שלי בכל אופן היא נפשית בעיקר ההרגשה של כשלון גופני, בגידת הגוף, הכאבים הארורים של המחזור שמשתקים אותי ו"מזכירים" לי כל הזמן מה הבעיה למה אני לא כמו כל אישה רגילה ולמה לעזזל כשהתחיל הכללפני 15-6 שנה צחקו עלי ואמרו ככה זה נשים.. הרי אם היו מאתרים את הבעיה בחיתוליה היו עושים משהו היו מונעים את התפשטות המחלהי ודעים איך... מכירים את זה.. הכל מתערבב הכעס חוסר האונים ההזרקות של המנוגון שרק מחריפות את הבעיה כמובן , הסיכון הגדול של הריון חוצרחמי (בכל מקום יש רירית מעצבנת שהעוברים יכולים להתישב שם לא רק ברחם...) הפחדים מהריון נוסךף מזעזע כמו הראשון מלא סיבוכים חסימות מעיים.... שמירת הריון... יש תינוק בבית מIVF אחד ארוך וקשה ומלא סיבוכים והריון עוד יותר נורא ומלא סיבוכים וניתוח נורא באמצע... בטן מרוטשת תקווה שהולכת לנעלמת התגובות של החברה.... של המשפחה... הלחץ מכולם לא להכנס להריון לא ללכת לטיפולים... לא לסכן את חיי.. מי היה מאמין שאנדו יכול לסכן חיים??? היאוש ההשלמה - אני לא השלמתי עם המחלה הזו - בכלל מי רוצה להשלים עם מחלות? הלב שלי שבור אבלנאי ממשיכה להאבק בכל כוחותיי אפילו התינוק שלי ישלם את המחיר - מה שהכי קורע אותי... רק רציתיל היות אמא זה הכל לגיטימי נכון?

 

[בואינג 707]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שיהיה בהצלחה

 

[בלגן2]

אמהות ואנדו

אני מודעת לזה שאמהות זאת השאיפה של רובנו כאן, אם לא של כולנו ואני מודעת לדרך הארוכה והלא קלה שכולנו כאן עוברות ועוד נעבור ולכן אני מצטערת מראש אם מישהי תקרא את הדברים שלי ותגיד: "לה לפחות יש ילדים, אז שתסבול ותהיה בשקט"

האמת שבדיוק בגלל הסיבה הזאת אני נוהגת שלא לקטר על זה. אבל לשאלתך בואינג-

קודם כל ההריון לא היה דבר קל בכלל. לא הדרך אליו ולא ההריון עצמו.

אחרי זה מתחיל החלק היותר מסובך לדעתי, וזאת העייפות וההתמודדות עם הכאבים כשיש ילדים קטנים בבית. כל פעם שיש לי התקף כאב, או שאני מקבלת בשורה לא טובה (כמו זאת שהיתה השבוע עם הצפיפות עצם) - אני מנסה לעצור את הבכי ולא לתת לקטנות שלי לראות אותי בוכה. אני לא בעד לבלוע רגשות. לדעתי חשוב שילד יראה שגם ההורה שלו בוכה לפעמים וקשה לו. אבל אם אני אבכה מכל כאב ומכל בשורה לא טובה - לילדות שלי תהיה בבית אמא מאד עצובה ואני מפחדת שזה ישפיע עליהן. אז זה דבר אחד - אי יכולת להחצין ולהתמודד עם הרגשות שלי, כמו שהייתי מרשה לעצמי אם לא היו לי ילדות בבית.

עוד דבר שקשה אצלי במיוחד זאת העייפות הכרונית ואני אתן דוגמא מאתמול. הייתי בראיון עבודה בבוקר ומשם הייתי צריכה לנסוע לקחת את הבעל מהלימודים. יצא שהייתי בחוץ בנסיעות ובסידורים משהו כמו 5 שעות. כשהגעתי להוציא את הבנות מהגן נגמרתי. נתתי להן לשחק על השטיח ואני שכבתי על הספה משתדלת מאד לא להרדם ומחזיקה חזק את הבטן. אני תוהה מה יהיה כשאני אתחיל לעבוד, איך יהיו לי כוחות לטפל בהן. והרגשי אשמה האלה שלא נגמרים... שבמקום לשבת איתן ולשחק - אני עייפה כל הזמן ומחכה שתגיע שעת ההשכבה. לכן עד עכשיו השתדלתי להיות בבית איתן ולשמור את כל הכוחות שלי אליהן. יצא קצת ארוך, מצטערת, אבל נגעת לי בנקודה רגישה

 

[בלגן2]

ושכחתי את הדבר הכי חשוב

לי נולדו תאומות אז באופן טבעי הפחד הכי גדול שלי הוא שהעברתי להן את האנדו... ועם כל זה ולמרות הכל אני חייבת לציין שלא הייתי מוותרת עליהן לשניה. הן החיים שלי הן הסיבה שאני עוד יכולה לחשוב על להביא עוד ילד. מאחלת לכולנו פה את האושר הזה ולוואי ולא נצטרך לעבור כ"כ הרבה בדרך.

 

[בואינג 707]

נשמע כל כך קשה ../images/Emo24.gif

 

[דניאל@זר]

מצטרפת ל../images/Emo57.gif

קודם כל

גדול. המילה "מסתדרים" קולעת בול להרגשה. לא אשקר ואגיד לך שזה קל. ממש לא. הכאב קיים אם כי רוב הזמן הוא לא נוראי, בעיקר קשה לי להתמודד עם 2 דברים - העייפות והקושי הפיזי. עם העייפות אני מנסה לא להילחם. אז הבית לא תמיד מסודר, אין תמיד אוכל טרי במקרר ובכלל אני לא הבלעבוסטה שיכולתי להיות. כשאני גמורה מעייפות אני הולכת לישון והכלים יחכו. הפסקתי להרוג את עצמי בריצות אחרי הילדה בגן השעשועים - משאירה את התענוג לבעלי שיחיה. אז לא אזכה בתואר האמא של השנה. עוד פטנט נחמד להתמודד עם הקושי הוא בעל תומך

בתור אמא (ובכלל) אין סיכוי שאפסיק לקחת גלולות ברצף. רק המחשבה על קבלת מחזור משתקת אותי. אז בגדול המחלה אצלי נמצאת "על אש קטנה" כמו שאומרים, ובכל זאת... הויתור העיקרי שיכולתי לעשות הוא להפסיק לעבוד, או לפחות להפסיק לעבוד במשרה מלאה. לא ויתרתי. מקווה שאחזיק מעמד. גם לאישה רגילה קשה לשלב בין 2 הקריירות - בעבודה ובבית, ולאחת עם אנדו על אחת כמה וכמה. א ב ל למרות כל האמור לעיל, האימהות מילאה אותי אושר שמפצה על הקשיים

ונכון שקשה - אבל זה שווה את המאמץ.

 

[בואינג 707]

תודה יקירתי ../images/Emo23.gif

ותודה על השיתוף. מסכימה שגם לאישה "רגילה" קשה לשלב בין שני העולמות - הורות וקריירה ונראה לי שלכל הנשים בעולם מאלו שרוצות ילדים יש קונפיקט בענין הזה, לא יודעת אולי אני טועה.. אבל בכל זאת אין ספק ששילוב של קריירה, ילד והחולרע שאנחנו חיות איתה זה לא דבר קל בכלל.