../images/Emo187.gifולפי דעתי../images/Emo26.gif
קשה לי נורא נורא להחליט. אני בהתחלה, בכיתה ב' רקדתי כמו תרנגול הודו מסומם
לא אהבתי את זה ממש, אולי קצת אהבתי את זה, אבל המתיחות כאבו לי ועיצבנו אותי, ולא זזתי כמעט... כאילו, רגל קדימה רגל אחורה. יופי. לא הייתה לי שום ריקודיות, אז הנחתי לזה. בכיתה ד' ראיתי מודעה בקאונטרי, ופתאום התעורר בי מן מרת כזה... לזוז לזוז לזוז!
ואז זה פשוט... בא מעצמו... במקום שבו הייתי, תמיד חדשות היו בשורות אחרונות, אבל אני הייתי היחידה שנכנסה ישר לשורה ראשונה. כולן נורא אהבו אותי ועזרתי להן, וגמני אהבתי את זה! לא יכלתי בלי זה! אז החלטתי שאני מתקדמת וממשיכה עם זה, עברתי למקומות יותר מקצועיים, וכך היה
ולאט לאט התחלתי להתפתח בעוד סגנונות... וכן הלאה וכן הלאה. אני חושבת שאם הייתי ממשיכה בכיתה ב' זה בחיים לא היה מגיע. הייתי שונאת את זה. אוף... אני חושבת שרציתי לומר עוד משהו ושכחתי
אם אני אזכר בעוד משהו בהמשך אני אכתוב
בקיצור, בהתחלה ממש ממש לא היה לי את זה, ועכשיו יש לי את זה- ובגדול...