../images/Emo40.gif

כבר שבועיים מנותקת מעצמי, לא מרגישה כלום. מנותקת מחברים, מבילויים, מהמשפחה. כמו רובוט מכני זזה לבצע את מטלות היום יום. ובלב כלום. שבועיים לא כתבתי מילה. אולי זה העומס בעבודה, אולי החום שהביא עימו הקיץ, אולי כמה דברים לא צפויים שקרו... שונאת להרגיש כך, שונאת שזה קורה לעיתים, לאחרונה יותר מתמיד... שונאת לחייך חיוך סתמי, להגיד לכל מי ששואל "הכל נפלא". מציאות אחרת אין לה יותר שאיפות, מזמן היא הפסיקה לחלום חלומות. בתוך סרט של מציאות עלובה, חיה מחוסר ברירה. וכמו שאימא שלה אמרה, בסוף היא תמות לבדה, מוקפת חברים ומרגישה בודדה. גבר אחד הכה בנשמתה, גבר אחר גנב את כספה, והאחד שבאמת אהב אותה, שבר את ליבה. אז למה לה לחיות עכשיו? יותר טוב למות, להיוולד מחדש למציאות, אחרת... ושוב היא לבד ואין לה אף אחד שיחבק אותה בלילה ילטף את שערה, ויאמר לה... שהוא אוהב אותה. אז למה לה לחיות עכשיו? יותר טוב למות, ולא להיוולד למציאות, כי לא תהיה אחרת.... זה שיר שנכתב בתקופה אחרת, ומאוד מרגיש לי עכשיו... שונאת את גוש האבן הכבד הזה בנשמה! חוזרת ל
, אחזור כשארגיש אחרת...
 
נראה שאת השאלה צריך להפנות אליך

דווקא. בחורה מספרת על מצוקה רגשית, וזה מה שיש לך לומר? הקלות הבלתי נסבלת של המקלדת.
 
אוטומציה-

אז קודם כל אומר לך שמזל שיש לנו את העבודה והילדים- כי אחרת בימים כאלה לא היינו יוצאים מהמיטה לגמריי. אומרים שהחיים עליות ומורדות- אבל ברובם הם מישור. תכניסי לחייך חברים טובים תשתפי משפחה אוהבת תשני דברים תתחילי להתעניין באהבות ותחביבים חדשים. והכי חשוב...אופטימיות.
 

יעלילה1

New member
מסכימה עם גליה לגמרי

פעם יאיר לפיד כתב רשימה, שעיקרה היה בעצם איך בפרספקטיבה לאחור, הרבה יאושים מתגמדים ורואים את השינויים לטובה שקרו בינתיים.
 
תקופת ההתרוקנות

לבד זו אופציה שניתנת לשליטה, את בהחלט ובמודע בוחרת להיות בלבד שלך.... זה בדיוק הזמן לנטרל מוקדי רעש בלתי יעילים. אני קוראת לזה "תקופת ההתרוקנות"... מרגישים הכי מרוקנים שיש. וזו תקופה מטהרת. כי לאחריה הכל שוב מתמלא. חייבים להתרוקן בכדי שנוכל להתמלא מחדש.
 

N D R

New member
סוף שבוע שעבר הרגשתי בדיוק כך

והחלטתי, הערב לא אשאר לבד. אז הלכתי להיות עם חברים (שתמיד היו שם) ויצאתי מזה. אז אצלי, להעיף את הגוש זה ע"י לצאת מה-
בוודאי לא לחזור אליו.
 

ד ו ל ה

New member
מכירה את התחושה הזו מקרוב...

ובעיקר מזדהה מאוד עם המשפט הזה שלך "מוקפת חברים ומרגישה בודדה" מין תחושת ריקנות שממלאה את הנשמה יכולה לומר רק שהתחושה הזו, כמו שהיא באה כך היא גם הולכת כשמישהו או משהו חדש ממלאים אותנו שוב. ובינתיים לא להשתבלל כי זה רק מחריף את הבדידות לצאת קצת, במינון שמרגיש לך טוב, לפגוש ולדבר עם חברים קרובים ותומכים לעשות מידי פעם דבר או שניים שאת אוהבת, ולקחת את הזמן, עם נשימה ארוכה מתוך ידיעה שזה רק ענן והוא יעבור... דולה (שבלול ידוע)
 

ליל ס

New member
ההרגשה מוכרת.. כמעט יומיומית..

כל מילה משותפת... לכל כך הרבה אנשים.. (מילות השיר גם אם נכתבו על ובתקופה אחרת, מתאימות ומתחברות בדיוק עכשיו...) אין ממש פתרון, נראה לי רק צריך לאסוף כוחות.. ולגרור... את עצמינו מתוככי הכריות.
 

naama78

New member
זה...

גם וגם וגם... צירוף של כמה דברים יחד... וזה לא כל כך משנה למה. זה קורה לכולנו... פשוט, לתת לזה לקרות...להיות רובוט לתקופה מסויימת, "להעלם" אבל לדעת מתי ואיך לחזור.
 

ל י M ו ר

New member
ושם לבד

בתוך ה-קונכיה תרקמי לך חלומות. ואז כשתחליטי לצאת משם, תצאי קודם כל בשבילך. להגיע למקום שאת רוצה לחייך, להיות שלווה קודם בשבילך. כי הכל מסביב הוא מסגרת ואת החשובה, האושר לא מגיע בגלל חברים, ואם תאמיני מספיק תגיעי אליו. כי שם בתוך הקונכיה מגלים דברים נפלאים על עצמך, מאחלת לך שההרגשה תחלוף לאט לאט, שתמצאי את הדברים שעושים אותך מאושרת גם לבד, ובלילה לא תרגישי לבד כי יש לך אותך ולא להרבה אנשים יש את זה
 
למעלה