לאונרדו יודע
New member
../images/Emo4.gif
המיקום: בית, פינת אוכל הסיטואציה: אוכל ארוחה שחיממתי לעצמי במיקרוגל (עוף, תפוחי אדמה וכו') ומנסה לרפרף קצת על העיתון השעה: אחה"צ, שעה אחרי שקמתי, העולם עדיין קצת לא ברור הוא: אבא אני: בן אני: קורא הוא: שואל - "אז תגיד, כמה שנים נמשך התואר שלך, 3 או 4?" אני: נאנח בשקט, ועונה בתקווה שבזה תתמצא השיחה על הנושא הזה, "3". הוא: "3? ואחרי 3 שנים תקבל תואר ראשון בעצם?" אני: "אם הכל יסתדר, בתקווה, כן" הוא: צוחק, "בעזרת השם, כן" אני: מנסה לחזור לקרוא ולסיים את האוכל שלי שנראה נורא מעניין פתאום (בבקשה שהוא לא ירצה לדבר איתי על תוכניות לעתיד! לא עכשיו!) אבל זה לא נגמר בזה.. הוא: "ומה עושים אחרי זה?" אני: "מזתומרת? יש מלא אפשרויות בחיים.." הוא: "מה עושים הרוב?" אני: פותח בהרצאה שלמה על שלל האופציות האפשריות, ועל כך שעיקר התעסוקה בתחומים האלה היא לאחר תואר שני.. הוא: "אז אני מבין שאתה ממשיך לתואר שני" אני: "אני לא יודע, כרגע אני לא יודע עדיין במה להמשיך, אז נראה לי שאני אקח שנה הפסקה ואעבוד במשהו ואחרכך אמשיך לתואר שני, כשאהיה משוכנע בתחום שהוא בשבילי" הוא: "אבל אמרת שאין עבודה עם תואר ראשון.." אני: "יש עבודה.. אבל בשכר לא גבוה במיוחד וגם אלה לא עבודות שהן לכל החיים" הוא: (בפעם האלף), "אני מבין אותך.. פשוט יש לי מחשבה כזאת.. שבגיל הצעיר המוח עדיין טרי ו.." אני: קוטע אותו, "אבל מה הטעם לעשות תואר שני אם אני עדיין לא בטוח במה? כשאסיים אותו אהיה כבר ממש גדול אז עדיף להתחיל אותו רק כשאני אהיה בטוח". הוא: "אוקיי". הוא: הולך.. כנראה כדי לעשות או לטפל במשהו או סתם לנוח. אני: כאב ראש.
המיקום: בית, פינת אוכל הסיטואציה: אוכל ארוחה שחיממתי לעצמי במיקרוגל (עוף, תפוחי אדמה וכו') ומנסה לרפרף קצת על העיתון השעה: אחה"צ, שעה אחרי שקמתי, העולם עדיין קצת לא ברור הוא: אבא אני: בן אני: קורא הוא: שואל - "אז תגיד, כמה שנים נמשך התואר שלך, 3 או 4?" אני: נאנח בשקט, ועונה בתקווה שבזה תתמצא השיחה על הנושא הזה, "3". הוא: "3? ואחרי 3 שנים תקבל תואר ראשון בעצם?" אני: "אם הכל יסתדר, בתקווה, כן" הוא: צוחק, "בעזרת השם, כן" אני: מנסה לחזור לקרוא ולסיים את האוכל שלי שנראה נורא מעניין פתאום (בבקשה שהוא לא ירצה לדבר איתי על תוכניות לעתיד! לא עכשיו!) אבל זה לא נגמר בזה.. הוא: "ומה עושים אחרי זה?" אני: "מזתומרת? יש מלא אפשרויות בחיים.." הוא: "מה עושים הרוב?" אני: פותח בהרצאה שלמה על שלל האופציות האפשריות, ועל כך שעיקר התעסוקה בתחומים האלה היא לאחר תואר שני.. הוא: "אז אני מבין שאתה ממשיך לתואר שני" אני: "אני לא יודע, כרגע אני לא יודע עדיין במה להמשיך, אז נראה לי שאני אקח שנה הפסקה ואעבוד במשהו ואחרכך אמשיך לתואר שני, כשאהיה משוכנע בתחום שהוא בשבילי" הוא: "אבל אמרת שאין עבודה עם תואר ראשון.." אני: "יש עבודה.. אבל בשכר לא גבוה במיוחד וגם אלה לא עבודות שהן לכל החיים" הוא: (בפעם האלף), "אני מבין אותך.. פשוט יש לי מחשבה כזאת.. שבגיל הצעיר המוח עדיין טרי ו.." אני: קוטע אותו, "אבל מה הטעם לעשות תואר שני אם אני עדיין לא בטוח במה? כשאסיים אותו אהיה כבר ממש גדול אז עדיף להתחיל אותו רק כשאני אהיה בטוח". הוא: "אוקיי". הוא: הולך.. כנראה כדי לעשות או לטפל במשהו או סתם לנוח. אני: כאב ראש.
היא לא שלי האמת.. ראיתי אותה מתישהו בפורום פסיכולוגיה.
