יום.

New member
../images/Emo4.gif

כשהייתי קטנה הסתרתי את זה שאני "לא מאמינה" התביישתי היה כ"כ ברור שיש משהו שהוא לא בסדר בי. כששואלים מישהו מה גורם לו להאמין באלוהים הוא עונה שהוא "פשוט מרגיש את הנוכחות הזאת" (בכל אופן מסוג התשובות שאני מקבלת). איכשהו התשובה שלי שאני "פשוט לא מרגישה", היא אף פעם לא מספקת. אז פעם הייתי מתביישת בזה והסתרתי את זה כ"כ. ואז זה עבר ויצאתי קצת אל העולם ופתאום זה כבר לא כ"כ משונה. השלמתי עם זה. בזמן האחרון כל הספקות האלו חוזרות אלי אולי באמת משהו לא בסדר בי? ואיך זה שאני מרגישה כ"כ ריקה מבפנים?
 
ריקנות

הרגשת הריקנות פיעמה בי לפעמים אחרי לימוד מעמיק של סוגיא קשה, שאלתי ת'צמי נו מה עשיתי עכשיו? הבנתי את הויכוח הגורלי בין אביי ורבא אם יאוש שלא מדעת הוי ייאוש או לא, זה רציני? הרבה פעמים שאלתי ת'צמי אם היו שמים את הרבי באי בודד האם גם שם הוא היה שומר את הדת באותו הלהט שהוא מטיף לו בהיותו בין שומעי לקחו? התשובה שלי ברור שלא, מסקנא: מה שממלא את חיינו היא לא הדת ולא חוסר דת, אנשים חברותיים ומוערכים בחברה לא מרגישים ריקנות, אהבה רומנטית גם היא יכולה למלא, הריקנות היא תוצאה של הרגשת בדידות וגם אם מישהו לא בודד אבל הוא מרגיש בודד הוא יחוש ריקנות.
 

uri80

New member
במה יש להתבייש?

זה בסדרף גם אני אף פעם לא הרגשתי "נוכחות כלשהי" ואותי התשובה הזו מספקת ביותר. זו את הנורמלית, האמיני לי.
 

מתלבט13

New member
למוח האנושי יש חיים ועובדות משלו

לא ידוע לי על עובדות שתומכות באלוהים או כל ישות מטאפיזית אחרת. מי שמאמין באלוהים הלא קיים הוא נורמלי. זה נורמלי שאנשים ירגישו שיש אלוהים, כמו שזה נורמלי שאנשים ירעדו בכל גופם למראה מישהו/י שבחיים אבל בחיים לא יצא להם קשר רומנטי איתו, ובכל זאת המוח מספר לנו שההוא בכלל מאוהב בנו..... ככה זה המוח שלנו מאמין בדברים מצחיקים. ומי שלא מאמין הוא בוודאי נורמלי. כולם נורמלים גם מי שאוהב גלידת וניל וגם - לא תאמינו - מי שאוהב גלידת שוקולד. (מי שאוהב פרווה, הוא באמת פסיכי)
 
זה קורה המון..

ישנו לחץ חברתי עצום של להאמין בחברה שלנו. זה מובן שתרגישי ריק, כי כל אחד מרגיש מין ריק מסוים וממלא את זה במשהוא. אך אם הרגשת כבר שהדת זה לא זה, אין טעם לחפש שם. זה קשה, אך בסוף כל אחד צריך לבחור לעצמו את הנכון לו.
 
זה קורה המון..

ישנו לחץ חברתי עצום של להאמין בחברה שלנו. זה מובן שתרגישי ריק, כי כל אחד מרגיש מין ריק מסוים וממלא את זה במשהוא. אך אם הרגשת כבר שהדת זה לא זה, אין טעם לחפש שם. זה קשה, אך בסוף כל אחד צריך לבחור לעצמו את הנכון לו.
 
דברי הינם אגב דברייך

אך אין בהם התייחסות ישירה. * ריקנות ועל הנאה מעבודת השם. היה לי מזה ומזה. העניין רחב מדברי הבאים אך יש בהם כדי להסביר חלק מההנאה שיש לעיתים לעובדי השם. עוצמת הנאה היא ביחס ישר לעוצמת החסר שקדם לה. ככל שאתה רעב, כך תהנה מהאוכל. ככל שאתה צמא, כך תהנה מהשתייה. ככל שאתה חרמן, כך תהנה מהסקס. ככל שהסתגרת, כך תהנה מהיציאה למרחבים. לעובדי השם יש רגעים רבים שבהם אינם חשים טעם בדרכם. מה שנקרא "הסתרות", "ניסיונות", או אף "נפילות". וכשמגיע סוף כל סוף רגע שבו הם מתחברים ברגשותיהם לאמונתם ולקיום המצוות הריהם מרגישים התעלות. עוצמת תחושת ההתעלות היא ביחס ישר לחוסר שקדם לה. מי שהיה שם, יבין. * "יש שמוכנים לספוג מאה ביזיונות ברדיפתם אחר כיבוד אחד ואחרים מעדיפים לוותר על מאה כיבודים ובלבד שלא יתבזו ולו פעם אחת". משפט זה בשינוי מספר מילים עשוי להתאים גם לענייננו. * ועתה אלייך- למיטב הבנתי, ריקנות למול תחושת סיפוק, אלו תופעות מחזוריות אצל בני אדם. אם כעת הספקות חוזרים אלייך בקרוב הם יחלפו. צאי מהבאסה
 
למעלה