Digi Lista
New member
המשך אחרון...
מה שקרה מתחבר מצויין למה שמילי כתב "מה זה לראות את כולם עם כולם ולשמוע את כולם מדברים אחד על השני ואני לא מוזכר אף-פעם. ואני באמת נורא מתרגש כשהשם שלי מוזכר איפשהו על-ידי מישהו כי אני רואה שעדיין זוכרים שאני כאן ושאני קיים, מה שלא מראים לי בדרך-כלל. לדעתי חוסר תגובות על הפוסט הזה, כמו גם על פוסטים אחרים, מראה בדיוק את היחס של האנשים, כי כשאדם כותב שהוא בודד ומרגיש לבד, זה תפקיד החברים שלו לבוא ולהגיד "אנחנו כאן, אנחנו אוהבים אותך וחברים שלך ואתה לא לבד" (היה לי דז'ה וו ענק עכשיו...), וכשאף-אחד לא אומר את זה זה אומר משהו על החברים האלה...........רק כדי שיסתכלו לעצמם בעיניים ויגידו למה אנשים כאן מרגישים בודדים, אבל קיבלתי עצה שלא כדאי כדי לא למשוך צבועים, ומי שזה חשוב לו יבוא לבד, וגם כבר התייאשתי ואני לא חושב ששום דבר יעזור כי כולם מתעלמים ולאף-אחד לא באמת אכפת.........אבל אלה הם, וזו עובדה, כי אף-אחד לא הגיב ואף-אחד לא באמת שם כדי לתמוך בי כשאני צריך, כמו שלא היו שם גם בפעמים קודמות, לעומתי, שתמיד מחפש לעזור ולעודד אותם כשהם מרגישים רע והם יכולים להעיד על זה" עצוב ככול שיהיה זה נכון-לאנשים מעטים איכפת מאיתנו ועד שמוצאים אותם יוצאת הנשמה,אחרים שוכחים אותנו בדיוק כשאנחנו הכי זקוקים להם והדרך היחידה להתמודד היא איכשהו להבין גם מבחינת הרגש(בראש אנחנו מכינים מזמן את העניין)שככה אנשים בנויים ברובם ומי שלא בנוי ככה נחשב לחריג,במקום שיוערך על התכונות הטובות האלה הוא מוצא את עצמו בחוץ מסרב לשחק את המשחק המגעיל. אם אני אדם תלותי?אני לא חושבת,אין לי הרבה עצבים לבזבז על אנשים צבועים ולהישאר איתם בידיעה שהם הברירה שלי לא להישאר בודדה,רוב הזמן אני כבר בוחרת בבדידות כדי לפחות להרגיש טוב עם עצמי ולא לחיות בידיעה שאני משקרת לעצמי בנוגע ליחסים עם אנשים,זאת אחת הסיבות שבעבודות שונות יש לי בעיות-אם גיליתי שמישהו שם לא באמת ראוי ליחס שלי אני נוטה להתעלם ממנו ופחות לשחק את המשחק שצריך כדי לשרוד וזה קורה גם עם בוסים,אני צריכה לאהוב אותם ולהאמין בהם כדי לתפקד ואם הם מתעללים בי לדעתי אני בבלאגנים עד העזיבה,אני עובדת להכניס לעצמי לראש שאני לא הולכת איתם ראש בראש והם לא החברים אלא סמכויות ואני צריכה לעשות קודם את העבודה......אבל כמו לורי גם אני זקוקה ליחס יותר אישי,אהבה כללית אני מקבלת-בשבוע האחרון זכיתי להמון אהבה כללית(משהו שמקביל להערצה,רצים אליי מלא ילדים בבתי ספר מחבקים אותי,רבים מי ישב לידי,למי אני אעזור,עם מי אני אדבר יותר,אחר כך באים אליי עוד מלא ילדים שלא עבדתי איתם אף פעם ומחבקים אותי ואני אפילו לא בטוחה מי הם ולמה הם אוהבים אותי בלי להכיר אותי...)אבל אני זקוקה לקשרים אישיים יותר,אני מוכנה לוותר על כול האהבה מהילדים בתמורה לכמה קשרים חזקים ומלאי מחוייבות ונאמנות כלפיי. גם אני כמו טלי תמיד נדהמת מאיך התקבצו כאן אנשים ממקומות שונים אבל כול כך דומים בצרכים ובתחושות וכמו מיתר אני לא מתביישת שאני כאן,הפורום והאנשים שבו הם הגאווה הגדולה שלי(יחד עם עוד דברים שאני ממש מתגאה בהם),אם הייתי מרגישה שלא מתאים לי להיות חלק מהמקום הייתי עוזבת. לגביי המפגש,כמו שאמרתי אם אני אוכל מבחינת שירות(יש לי הרבה ימי חופש שאני יכולה לנצל) ומבחינת אחרות אני אבוא ואני מקווה שהפחד שלי שאחרי המפגש יווצרו קבוצות ואנשים ירגישו לא שייכים לא יתממש...
מה שקרה מתחבר מצויין למה שמילי כתב "מה זה לראות את כולם עם כולם ולשמוע את כולם מדברים אחד על השני ואני לא מוזכר אף-פעם. ואני באמת נורא מתרגש כשהשם שלי מוזכר איפשהו על-ידי מישהו כי אני רואה שעדיין זוכרים שאני כאן ושאני קיים, מה שלא מראים לי בדרך-כלל. לדעתי חוסר תגובות על הפוסט הזה, כמו גם על פוסטים אחרים, מראה בדיוק את היחס של האנשים, כי כשאדם כותב שהוא בודד ומרגיש לבד, זה תפקיד החברים שלו לבוא ולהגיד "אנחנו כאן, אנחנו אוהבים אותך וחברים שלך ואתה לא לבד" (היה לי דז'ה וו ענק עכשיו...), וכשאף-אחד לא אומר את זה זה אומר משהו על החברים האלה...........רק כדי שיסתכלו לעצמם בעיניים ויגידו למה אנשים כאן מרגישים בודדים, אבל קיבלתי עצה שלא כדאי כדי לא למשוך צבועים, ומי שזה חשוב לו יבוא לבד, וגם כבר התייאשתי ואני לא חושב ששום דבר יעזור כי כולם מתעלמים ולאף-אחד לא באמת אכפת.........אבל אלה הם, וזו עובדה, כי אף-אחד לא הגיב ואף-אחד לא באמת שם כדי לתמוך בי כשאני צריך, כמו שלא היו שם גם בפעמים קודמות, לעומתי, שתמיד מחפש לעזור ולעודד אותם כשהם מרגישים רע והם יכולים להעיד על זה" עצוב ככול שיהיה זה נכון-לאנשים מעטים איכפת מאיתנו ועד שמוצאים אותם יוצאת הנשמה,אחרים שוכחים אותנו בדיוק כשאנחנו הכי זקוקים להם והדרך היחידה להתמודד היא איכשהו להבין גם מבחינת הרגש(בראש אנחנו מכינים מזמן את העניין)שככה אנשים בנויים ברובם ומי שלא בנוי ככה נחשב לחריג,במקום שיוערך על התכונות הטובות האלה הוא מוצא את עצמו בחוץ מסרב לשחק את המשחק המגעיל. אם אני אדם תלותי?אני לא חושבת,אין לי הרבה עצבים לבזבז על אנשים צבועים ולהישאר איתם בידיעה שהם הברירה שלי לא להישאר בודדה,רוב הזמן אני כבר בוחרת בבדידות כדי לפחות להרגיש טוב עם עצמי ולא לחיות בידיעה שאני משקרת לעצמי בנוגע ליחסים עם אנשים,זאת אחת הסיבות שבעבודות שונות יש לי בעיות-אם גיליתי שמישהו שם לא באמת ראוי ליחס שלי אני נוטה להתעלם ממנו ופחות לשחק את המשחק שצריך כדי לשרוד וזה קורה גם עם בוסים,אני צריכה לאהוב אותם ולהאמין בהם כדי לתפקד ואם הם מתעללים בי לדעתי אני בבלאגנים עד העזיבה,אני עובדת להכניס לעצמי לראש שאני לא הולכת איתם ראש בראש והם לא החברים אלא סמכויות ואני צריכה לעשות קודם את העבודה......אבל כמו לורי גם אני זקוקה ליחס יותר אישי,אהבה כללית אני מקבלת-בשבוע האחרון זכיתי להמון אהבה כללית(משהו שמקביל להערצה,רצים אליי מלא ילדים בבתי ספר מחבקים אותי,רבים מי ישב לידי,למי אני אעזור,עם מי אני אדבר יותר,אחר כך באים אליי עוד מלא ילדים שלא עבדתי איתם אף פעם ומחבקים אותי ואני אפילו לא בטוחה מי הם ולמה הם אוהבים אותי בלי להכיר אותי...)אבל אני זקוקה לקשרים אישיים יותר,אני מוכנה לוותר על כול האהבה מהילדים בתמורה לכמה קשרים חזקים ומלאי מחוייבות ונאמנות כלפיי. גם אני כמו טלי תמיד נדהמת מאיך התקבצו כאן אנשים ממקומות שונים אבל כול כך דומים בצרכים ובתחושות וכמו מיתר אני לא מתביישת שאני כאן,הפורום והאנשים שבו הם הגאווה הגדולה שלי(יחד עם עוד דברים שאני ממש מתגאה בהם),אם הייתי מרגישה שלא מתאים לי להיות חלק מהמקום הייתי עוזבת. לגביי המפגש,כמו שאמרתי אם אני אוכל מבחינת שירות(יש לי הרבה ימי חופש שאני יכולה לנצל) ומבחינת אחרות אני אבוא ואני מקווה שהפחד שלי שאחרי המפגש יווצרו קבוצות ואנשים ירגישו לא שייכים לא יתממש...