[candybox]

../images/Emo4.gif

הבייבי שלי לא ראה את אבא כבר 4 ימים

זה נראה לי נורא כל פעם מחדש... באופן אישי, נוח לי האלכסון במיטה, גם זה נראה לי כבר נורא

הייתכן שכ"כ הסתגלנו לחיות לבד?

 

[אמאבולי]

אכן מבאס. ולא,לא מסתגלים.

הקטנה שלי התחילה להראות סימני הסטריה שקשורים בד"כ ל"חרדת נטישה"-לזחול אחריי בכל הבית ולמשוך לי בקצה החצאית, לצרוח כשאני יוצאת מהחדר או זזה ממנה מילימטר ועוד. זה היה נראה לי נורא מוזר, חרף העובדה שלא עזבתי אותה לשניה כמעט מאז שנולדה (כבר 9 חודשים אני מחזיקה מעמד). מה מסתבר? שהיא מרגישה נטושה ע"י אבא. בשניה שהוא נכנס היא הניחה לו ראש על הכתף, תפסה היטב היטב בצווארון החולצה וביד השניה הקיפה את הצוואר, ולא שחררה למשך דקות ארוכות. לא חשבתי אפילו בכיוון. ואכן, סופי השבוע הרבה הרבה יותר רגועים- מוכנה אפילו ללכת להוריי ואחיותיי, נשארת לבד (!!!) בחדר למשך יותר משלוש שניות. לא נראה לי שמתרגלים לזה,למרות שהם לא מכירים שיגרה אחרת, סופי השבוע כל פעם מזכירים להם מה הם מפסידים

 

[אמאבולי]

ודוקא היום אני לא מקטרת בכלל../images/Emo6.gif

כי האיש יצא אתמול לאפטר, וגם הלילה יבוא לישון בבית, כי מסיים באמצע הלילה משהו במרכז, ומחר שוב צריך להיות בדיונים במרכז, אז הרווחתי אותו לכמה שעות שינה. הבנות כבר לא יראו אותו כנראה, אולי בבוקר יספיק לקחת את הגדולה לגן, אבל הם יקומו עם אמא רגועה יותר,וירגישו שהוא היה...

 

[candybox]

חי, אני תמיד מקטרת../images/Emo3.gif

הכי אני אוהבת כשבבוקר הבייבי רואה אותו.. בכלל, בקרים לדעתי צריכים להתחיל הרבה יותר מוקדם

 

[Sphinga]

עוד אין ילדים

אבל יש שתי

- לא שאפשר להשוות... וכשבעלי היה בתפקיד וחוזר הביתה בסופי שבוע הן פשוט לא היו מתיחסות אלי, ומאז שהוא בלימודים שתיהן פשוט שפוטות שלו, למשל כשאנחנו עולים במדרגות הביתה והן יורדות אלינו הן פשוט עוברות אותי ורצות ישר אליו - ממש מעליבות אותי (שכחו מי הוריד אותן 3 פעמים ביום כשהוא היה בצבא)

 

[candybox]

הוו..../images/Emo107.gif

ה

שלי טרם התגבר על בואו של הבייבי שלנו, כך שבלי קשר לחצי, הוא לא ממש מקדיש לי תשומת

... יש לך עוד למה לצפות

 

[אמאבולי]

מה שלום הרגל? ../images/Emo101.gif

 

[candybox]

../images/Emo4.gif

דואבת! בד"כ החצי מצליח לשחרר לי, אבל שבוע שלם שהוא לא היה בבית, נאלצתי לפנות לאמא שלי ואפילו לנסות לשחרר בעצמי, רק החמרתי את המצב

 

[אשת קודקוד]

מזדהה

היי יקרה.מה קרה לרגל? לי יש כאבים בברך חודש וחצי.כמובן שלא הלכתי לרופא.הריי אני בתחום.לאחר שהכאב חזר 5 פעמימ בחודש וחצי.ולא יכולתי ללכת..ואני לקראת הפריית מבחנה וזה מסוכן השילוב.עזרתי אומץ והתקשרתי למח טרטולוגית בהדסה שנתנו לי הנחייה רק זריקת קורטיזן.שום תרופות.ואז הגעתי לרמבם לאורטופד בדק אותי וקבע שיש לי דלקת בשני מקומות בברך.והזריק לי 2 זריקות.,עכשיו בשעה זו יש הקלה קלה...שבת קסומה לך וחג שמח.אני מקווה שסוף סוף תהני גם מהחצי השני ומנתנאל הקסום שלם ותרגישי טוב.

 

[candybox]

הו... שום דבר כזה חמור.

נתפס שריר בכף הרגל, בגלל שלא הצלחתי לשחרר אותו צלעתי, ואז נתפס שריר גם בשוק

מוכרת לי הדחייה הזו, של לא ללכת לרופא, אבל טוב שהלכת וטוב שיש הקלה, זה מאוד חשוב! תודה על האיחולים, שיהיה סופ"ש נעים

 

[little s]

כן....

לפעמים אני שמה לב שיותר קל לי כשהוא לא פה, אני "מתקתקת" את הערב בלי לבנות על עזרה (ולהתעצבן אם היא לא מגיעה) זה עצוב לגלות עד כמה אני רגילה לבד... רק עצוב לי באמת על הילדים, שממש מרגישים בחסרונו... היינו עכשיו בים עם הרבה ילדים מהגן, היו גם כמה אבות...אבא שלנו היה כל הערב בשיחות לחו"ל, אז הוא הלך הביתה לעשות אותן בשקט... לראות את הבת שלי קופצת על אחד האבות ממש שבר לי את הלב...

 

[candybox]

כ"כ מוכר...

כשהאחיינים שלי והגיסים שלי פה, ואני רואה את נתנאל עומד ובוהה בהם, אני משתגעת

 

[גליתrt]

פעם אחת הצ'וצ' אמר את מה שהוא חש:

ה'חצי' הגיע ביום שישי בצהריים לשבת, אחרי שלושה שבועות שהוא לא היה, והלכנו לנוח צהריים - כולנו נרדמנו... כעבור חצי שעה 'הקפיצו' אותו - חיש קל התארגן ונסע. הצ'וצ' התעורר כעבור שעתיים, ואני ישבתי בסלון, והוא בא אליי חצי מנומנם: "אמא, איפה אבא??" -"אבא נסע, הוא היה צריך לחזור לצבא." (הילד השתתק, הרכין ת'ראש לרצפה, עיקם שפתיים ופרץ בבכי קורע לב "לא רוצה שאבא כל הזמן יהיה בצבא הזה!! זה בכלל לא הוגן הצבא הזה!!" (והוא היה בסה"כ כמעט בן 4) ואני מצידי, לא התאפקתי והתחלתי לבכות איתו ואמרתי לו שגם לי עצוב וגם אני מאוד מתגעגעת לאבא... עומדות לי דמעות בעיניים כשאני כותבת את-זה... זאת היתה הפעם הראשונה שהוא אמר-צעק את מה שהוא מרגיש לגבי כל ה'הסדר' הזה.

 

[little s]

../images/Emo4.gif

לצערי, אצלנו בזמן האחרון זה נהיה מובן מאליו ש"אבא בעבודה"... השאלה "איפה אבא" כבר לא נשאלת בתדירות גבוהה.... היום היתה בגן חגיגת שבועות, עם חליבת עז, טיול לרפת, טנא וכו', והאיש לא בא איתנו בבוקר כי היה צריך לארגן את החצר למסיבת יומולדת מחר, והם אפילו לא שאלו!!! איפה אבא ולמה הוא לא בא. (בהמשך להודעות קודמות שלי-הפעם זו לא היתה סתם תעוזה מצידי ללכת עם שניהם לבד, זו היתה פשוט התאבדות...לא היה לי כוח אפילו לדבר כשהוא הגיע לקראת הסוף-זרקתי עליו את הצוציק והתיישבתי לבד בצל להכין טנא..)

 

[candybox]

אני חייבת לומר שהגן שלכם פורה!

אילו רעיונות! איזה יופי! כמה עבודה

גם אצלנו נתנאל כבר כשהתחיל לדבר, אחד המשפטים שהוא הרכיב היה "אבא, אנאנ, בודה" - תרגום: "אבא נסע לעבודה"

בכלל, אתמול בבוקר, כשנתנאל ראה אותו אחרי שבוע שלם, הוא נעמד ועשה פרצוף מתבייש.

 

[little s]

אכן פורה...

רוב הזמן זה נחמד אבל לפעמים אין לי כוח....כמו אתמול... האמת שפשוט צירפו את שני הגנים (יש להם 2 סניפים) וגם את ההורים החדשים של שנה הבאה וזה היה "קצת" יותר מדי... אבל בדר"כ הם מקסימים אני מעכשיו מתבאסת על שנה הבאה (הגדולה הולכת לגן חובה)

 

[candybox]

../images/Emo7.gif

אין ספק שילדים מרגישים מתוסכלים מהמצב הזה. הם גם פחות מבינים את כל מה שמסביב, את הסיבות וכד', הם רק רוצים את אבא

אוח... כואב.