yuval k

New member
../images/Emo4.gif

נשבעתי לעצמי כמה פעמים שלא אכתוב פה, בטח לא על ההורים, שאת ה"כביסה המלוכלכת" לא אחשוף, שלא לקלקל כביכול את השם של ההורים שלי וכו'... אבל אני כבר לא יכול יותר, זה עובר כל גבול אפשרי שלי. המקרה האחרון: יש מישהי שהכרנו, שבאופן כללי מאוד גסת רוח. היום הלכתי לצופים, ואחי היה איתי. היא פונה אליי ומדברת אליי בצורה מגעילה ותוקפנית - בשלב מסויים באמצע השיחה, עושה לי "הא, אתה בשכבה הבוגרת?" כזה, כאילו אני תינוק שנדחף לשם, אז נשברתי ועניתי לה "לא, אני עם הצעירים" - אבל לא בצורה מתריסה או משהו כזה, ולא נראה כאילו זה אכפת לה במיוחד. היא המשיכה לדבר איתי, בצורה מגעילה כקודם. אחרי שאבאמא אספו אותנו משם הלכנו לאיזו מסעדה. שם סיפרתי להם את מה שקרה. הם התחילו להתנפח כמו לא יודע מה, כמעט לצעוק עליי באמצע המסעדה, להגיד לי שעוד הערב אתקשר להתנצל בפניה, ואח"כ התדיינו להם אם הם או אני יצלצלו - וכמובן, הם יצלצלו, כי אני אעליב אותה שוב, כמובן. אישה שטרקה לאמא שלי את הטלפון בפרצוף לפני כמה ימים, מדברת בגסות (ובשפה גסה) אליהם וכו'. ואני, הבן שלהם, שכבר לפחות שנה וחצי (ואני עוקב אחרי זה) לא קיבל שום מילה טובה (אפילו לא על התעודה שלי בסוף השנה שעברה, ולעזאזל, זו תעודה שגם אם הממוצע שלה היה נמוך ב-10 נקודות ממה שהוא שווה מילה טובה), וככה הם מדברים עליי מול האחים שלי, לוקחים את המילה של אח שלי שהיא התחילה לדבר אליי בגסות רק אחרי שעניתי לה את זה (בעוד שזה ממש לא נכון), להתעלם ממה שאני מדבר איתם ובאופן כללי לעשות לי דמוניזציה - למשל, אסור לי להגיד לאחים שלי לשתוק, כי "מי אתה שתגיד להם לשתוק". אם הייתי קצת יותר רגוע אולי הייתי מסדר את ההודעה הזו, אבל גם ככה אני בקושי כותב את זה. גם אני כל הזמן מבייש אותם, ובהתנהגות הגסה והמגעילה שלי כלפי אותה מישהי, שיש לה קשר ישיר (פחח!) עם אחת מאלו שעובדת עם אמא שלי הרסתי לה את הקריירה, כי אם את הבן שלה היא לא הצליחה לחנך, אז מי היא שתעבוד עם אנשים זרים? עכשיו היא נכנסה לפה, אמא שלי, ואומרת לי ש"אני לא יודעת אם X עושה את עצמה כי היא מרחמת עליך, כנראה שכן, כי היא אמרה שדיברת בסדר גמור, אז יש לך מזל [שהיא מרחמת עליך]". אז אמרתי לה שתתנחם שעוד כבר פחות משלוש שנים היא לא תראה אותי יותר בחיים שלה, ואולי עוד לפני כן. מה שבטוח, זה שאם היינו בארץ, היא לא היתה רואה אותי כבר מעכשיו, וכנ"ל אם הייתי מסוגל להתאבד (יש כמה סיבות ללמה שלא אתאבד, אל תילחצו) מה עשיתי שמגיעים לי כאלה הורים
 
היי יובל

הרבה פעמים קורה שאין התאמה בין ההורים והאישיות או הטמפרמנט שלהם לבין הילד והאישיות שלו. ה"אין התאמה" הזו גורמת לכך שלשני הצדדים יש בן משפחה שלעולם אינו טוב מספיק. כילד וכמתבגר מדובר על מצב בכלל לא פשוט בו אינך מבין מדוע מגיע לך יחס אחר מאשר לאחרים, מדוע אתה לעולם אינך טוב מספיק ואילו אחרים כן... מאוד מתסכל! מתי העניין מתחיל להרגע? כשאתה מבין כמה דברים: 1- שבכל מקרה כאדם בוגר תהיה רשאי לנהל את החיים שלך כמו שאתה רואה לנכון. בינתיים אפשר רק להתנחם בכך שתזכיר לעצמך שחיים הרבה יותר שנים כאדם בוגר מאשר כילד. 2- שאין טעם לנסות להוציא מההורים יחס שאתה יודע שמגיע לך ואתה לא מקבל. זה כמו להוציא מים מסלע (צריך נס). מה שאתה צריך להתחיל ללמוד זה איך לחיות את חייך הכי טוב שאתה יכול בידיעה שבאמת אתם לא מתאימים. 3- ללמוד לחיות מעין חיים כפולים: להיות קורקטי וענייני איתם, ואת המשקל של הדיון על חיי הרגש שלך להעביר לחברים טובים או אם אפשר, למטפל. החלק האחרון הוא הכי מסובך, כי באמת קשה להתמודד לבד. כל שאני יכולה לעשות מכאן, מרחוק, הוא להמליץ לך להתחיל לקרוא קצת על גיל ההתבגרות ולבוא שוב ושוב לכאן ולשאול שאלות ולקבל תמיכה. זה תמיד חלק עצוב בגיל ההתבגרות, לגלות או להגיד לעצמך בקול רם, שההורים שלך הם אנשים שלא היית בוחר להיות חברים שלך... אבל מה לעשות? לפעמים זה ככה. הם 'רק' אנשים. יש דברים שהם לא יודעים, לא יכולים, לא רואים, לא מבינים... כמו כולנו בעצם. הג'וב שלך הוא ללמוד לגדול לצידם בלי להיות יותר מידי מושפע מערכים שלא מתיישבים אם האישיות שלך. אם אני לא טועה היו פה עוד כמה חברה' צעירים עם אותה דילמה בדיוק. אני מקווה שהם יבואו לכתוב לך כמה שורות גם כן. יש מונח שנקרא goodness of fit שהושאל מסטטיסטיקה לפסיכולוגיה - אולי שווה שתעשה חיפוש ותקרא עליו קצת? הנה דוגמית.
 

sh53

New member
אפשר לתת לך ../images/Emo24.gif?

יכולה להבין בהחלט את הכאב שלך ומאיפה הוא בא לך, שלא מקשיבים לך למה שאתה אומר, שומעים את הקול, אבל לא משתדלים באמת להקשיב ולהבין את צירוף המילים ולנסות להבין מה עומד מאחורי כל מה שאתה אומר. העצה שאני יכולה לתרום לנושא שכתבת עליו: * להיות מאוד סבלני, מבינה שזה קשה, אבל זה מה שעוזר לי לעבור ימים קשים יותר ופחות נעימים, ואם זה עבד אצלי - אולי זה יעבוד גם אצלך
* לשמור על אופטימיות ואני רואה שחשבת על הכיוון הזה בעצמך - על הצבא, אולי לתכנן את העתיד שלך (קריירה צבאית? בסיס סגור? רחוק מהבית?). אני דווקא שמחה שכתבת כאן, זו דרך אחת מיני רבות להתפתח בחיים ולא פחות חשוב להוציא את מה שמעיק על הלב כבר הרבה זמן. אז אולי בא לך לספר ולשתף על התעודה שהוצאת?
איזה מקצוע אתה הכי אוהב? באיזה מקצוע היה לך הכי קשה להוציא את הציון שהוצאת? שעמלת עבורו רבות? איזה צל"ש ספציפי היית נותן לעצמך בענין לימודים?
מותר בהחלט ואפילו מומלץ
 

yuval k

New member
התעודה לא משנה, זו היתה סתם דוגמה

אין לי חשק לדבר על זה, זה עולה רק ברגעים שנשבר לי מחוסר ההערכה הכללי שיש אליי, בתור דוגמה די מובהקת...
 

buffgirl

New member
../images/Emo24.gif יובלי! ../images/Emo80.gif|מיוחדת|

דבר ראשון, אני ממש מתגעגעת
דבר שני, אני מכירה את עניין ההורים מקרוב, גם לי ולהורי ואחותי אין בדיוק יחסים מושלמים, וגם עליי לפעמים צועקים ומתייחסים בצורה שאני חושבת שלא מגיעה לי, אבל כרגע באמת אין מה לעשות. תנסה להסתדר איתם כמה שאתה יכול כרגע ובעוד כמה שנים, בסך הכל, אתה די חופשי. חופשי להיות אדם כמו עצמך, ולא כמו שהם מצפים או רוצים או חושבים שאתה תאמין לי שיהיה טוב, ושאתה תסתדר בסוף, זה בטוח. ובכך מקרה, אני רק במרחק הודעת אייסיקיו, תשלח
. לאבּ יוּ
 
יובלי..

אממ קודם כל, קבל אינספור חיבוקים, כי הם כן מגיעים לך
מה אתה צריך לעשות/מה כדאי לך לעשות? הקטע עם האישה הזו עבר (אחרי שההורים שלך התקשרו אליה)- אל תתייחס אליה יותר. ז"א, ההורים שלך רוצים שהרושם שיצא להם דרכך, יהיה חיובי. אז פשוט בכל פעם שהיא תתייחס אליך בגסות, תחייך ותענה לה כמו שצריך. יותר יעצבן אותה שתחזיר לה תשובות בקור רוח, מאשר "תתחצף". לגבי ההורים שלך? תדבר איתם. תגיד להם שאתה רוצה שיתנו לך יחס יותר טוב, שאתה מרגיש רע עם היחס שמוענק לך, בשתי מילים- תתמודד איתם. תתמודד מולם [זה לא נחשב ארבע מה
] מנסיון? זה עובד. המוני בהצלחה
 

yuval k

New member
מנסיון, לא ../images/Emo4.gif

וזה לא שהתחצפתי אליה, פשוט שיחקתי לאורך קו הדיבור שלה... היא דיברה אליי בציניות, והחזרתי לה ככה. ההורים שלי רוצים ש"הרושם שיצא לי דרכם" יהיה מושלם, כנראה, אבל שום דבר אינו מושלם, וכנראה ששום דבר שאעשה לא יספיק להם. אחי הרבה יותר מוצלח ומוכשר ונחמד ועוזר ומדהים.
[אח"כ אמא שלי תרצה לנו שעות שלמות על סבתא שלי [אמא של אבא] שמפלה בין הילדים שלה, שאבא שלי הוא הבן הפחות מועדף אצלה, כמה היא שונאת אותה וכו'... ודווקא אבא שלי הרבה פחות מפלה מאמא שלי, שזה די ברור את מי היא מעדיפה, כשהיא מאבדת שליטה, וזה קורה יותר מידי]
 
פעם

כשתהיה לך הזדמנות לכמה דקות שקטות עם אבא שלך, בקש ממנו עצה: בקש לשמוע מהניסיון שלו. שאל אותו איך הוא התמודד עם ההפלייה בינו לבין אחיו מכיוון שאתה צריך עזרה להתמודד עם ההפלייה שמתקיימת בינך לבין אחיך ע"י אמא. את משפט הבקשה הזה עליך להתאמן להגיד כך שלא יתגנב לקולך שמץ של טון מאשים, אלא רק באמת כנות וניסיון לפתור בעייה באופן ענייני. נדמה לי שאתה יכול באופן מובהק להשיג בן ברית בבית. שווה לנסות!!
 

yuval k

New member
אז זהו, שאין ממש אפליה ביניהם, או

לפחות לא מהתקופה שהם עדיין היו באותו בית... זה כמה דברים קטנים שאמא שלי מנפחת בצורה מדהימה. כך או כך, זה לא ממש יעזור - גם אבא שלי נגדי, לפעמים פחות ולפעמים יותר. עכשיו, למשל, בריב של ארוחת הערב הנוכחית, אמא שלי היתה בעדי ואבא שלי היה נגדי. פשוט כיף.
 
מעניין

שאתה "סלע המחלוקת" בבית. יכול להיות שהתפקיד הזה משום מה נחוץ להם בשביל משהו בזוגיות שלהם בלי קשר אליך. אין לי מושג אם תבין אותי עכשיו, אבל לפעמים אנשים רבים 'דרך' מישהו אחר כי ריב ישיר מאוד מאיים עליהם, על הזוגיות שלהם ועל איזה שווי משקל מאוד עדין ביניהם. כל עוד יש מישהו בבית שסביבו אפשר 'להסכים לא להסכים', תיבת הפנדורה של הזוגיות שלהם לא נפתחת. ממה שאתה מספר עד כה ומהדוגמאות הספורות שהבאת, מה שבאמת יעזור זה טיפול משפחתי... אבל נראה לי שהוריך מאוד יהיו מאויימים מאופציה כזו - כי שם יהיה עליהם לדבר באופן ברור וישיר גם אחד עם השני, לא רק עליך, דרכך ומסביבך. יובל - נסה להבין שנקלעת באורח תמים ל-war zone. מצד אחד ממש לא נעים שם - מצד שני אתה יכול להשיג מעט יותר שליטה בחייך אם תבין שבאמת באמת לא מדובר בך אלא בעניינים של הזוגיות שלהם. אתה גדל להיות בן אדם ממש בסדר! ולמרות שנראה שנורא חשוב לקבל את האישור הזה מההורים, אתה בגיל שאתה יכול להתחיל להבין שלא מוכרחים לקבל את האישור דווקא מהם או אך ורק מהם. יש לך עוד אי אילו אישורים מסביב. קח אותם בשתי ידיים והמשך לגדול להיות האדם שאתה מאחל לעצמך להיות.
 
למעלה