../images/Emo4.gif
היום ישבתי לי בשיעור.. שעה ראשונה.. הכל כרגיל. הייתי שמחה, והכל היה נחמד.. לא הבנתי למה יש מין שקט מוזר שכזה.. כולם מאופקים.. בסוף התברר שאיזה ידיד של חברה שלי נהרג אתמול בתאונת דרכים.. ואז המורה התחילה לדבר על זה, להגיד מה היה ולמה היה.. ואמרה שהמצב בכבישים איום ונורא.. בקיצור, זה הסתיים לאחר כמה דקות.. רק שאני.. אני כבר מפתחת הכל. הגלגלים עובדים שעות נוספות.. ואז חטפתי טריגרים.. איך שאנשים באו, שקטים, פוחדים לומר מילה לא במקום.. נזכרתי איך שכל השכבה שלי באו אלינו.. ישבו.. דיברו... היו שם. ואז הכל מתפתח וכל הסיפור הציף אותי שוב... כל החיים שלי, תמונות רצות, בתי חולים, אמא, אבא, מורים, פסיכולוגים, עניינים... כן, יש לי בעיות עם עצמי. וזהו.. ואז כבר הבנתי שהמוח שלי לא מתכונן לשבת ולהקשיב, או להתרכז, או לא יודעת מה.. אז לקחתי את התיק, והלכתי הביתה. בלי להודיע לאף אחד.. בלי אישורים.. מה אכפת לי גם ככה... זה לא שהם יודיעו לאמא שלי..
היום ישבתי לי בשיעור.. שעה ראשונה.. הכל כרגיל. הייתי שמחה, והכל היה נחמד.. לא הבנתי למה יש מין שקט מוזר שכזה.. כולם מאופקים.. בסוף התברר שאיזה ידיד של חברה שלי נהרג אתמול בתאונת דרכים.. ואז המורה התחילה לדבר על זה, להגיד מה היה ולמה היה.. ואמרה שהמצב בכבישים איום ונורא.. בקיצור, זה הסתיים לאחר כמה דקות.. רק שאני.. אני כבר מפתחת הכל. הגלגלים עובדים שעות נוספות.. ואז חטפתי טריגרים.. איך שאנשים באו, שקטים, פוחדים לומר מילה לא במקום.. נזכרתי איך שכל השכבה שלי באו אלינו.. ישבו.. דיברו... היו שם. ואז הכל מתפתח וכל הסיפור הציף אותי שוב... כל החיים שלי, תמונות רצות, בתי חולים, אמא, אבא, מורים, פסיכולוגים, עניינים... כן, יש לי בעיות עם עצמי. וזהו.. ואז כבר הבנתי שהמוח שלי לא מתכונן לשבת ולהקשיב, או להתרכז, או לא יודעת מה.. אז לקחתי את התיק, והלכתי הביתה. בלי להודיע לאף אחד.. בלי אישורים.. מה אכפת לי גם ככה... זה לא שהם יודיעו לאמא שלי..