../images/Emo4.gif
אחרי שקראתי את דבריו של שלומלום, סיפורה של טשטושה וכל התגובות שאנשים כאן הגיבו להם,(כמובן שהיו עוד כמה סיפורים). החלטתי לשאול שאלה בקול רם... כולנו מאוד רוצים שיאהבו אותנו, יעריכו אותנו, יקבלו אותנו. אבל מה בעצם חשוב יותר, הדרך בה אנו רואים את עצמנו, או הדרך בה אחרים רואים אותנו? ללכת עם האמת הפנימית שלנו, התחושה שאנחנו עושים את הדברים הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות אותם, או שהערך העצמי שלנו נקבע, רק על ידי תגובותיהם, הסכמתם, אישורם של אחרים..... נכון,בעיניי הדברים לא חד משמעיים, אבל מעניין לי לדעת, מה דעתכם....
אחרי שקראתי את דבריו של שלומלום, סיפורה של טשטושה וכל התגובות שאנשים כאן הגיבו להם,(כמובן שהיו עוד כמה סיפורים). החלטתי לשאול שאלה בקול רם... כולנו מאוד רוצים שיאהבו אותנו, יעריכו אותנו, יקבלו אותנו. אבל מה בעצם חשוב יותר, הדרך בה אנו רואים את עצמנו, או הדרך בה אחרים רואים אותנו? ללכת עם האמת הפנימית שלנו, התחושה שאנחנו עושים את הדברים הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות אותם, או שהערך העצמי שלנו נקבע, רק על ידי תגובותיהם, הסכמתם, אישורם של אחרים..... נכון,בעיניי הדברים לא חד משמעיים, אבל מעניין לי לדעת, מה דעתכם....
