סתם אחת לא מיוחדת
New member
../images/Emo4.gif
אני לא יודעת אם אני פגועה, מאוכזבת או אולי שניהם. התקשרתי לחבר היום בצהריים והוא אמר שהוא בשמירה ושהוא יתקשר אליך ב4, אמרתי לו שאני לא אוכל לדבר כי אני הולכת ושנדבר בערב. שחזרתי בערך ב6 וחצי התקשרתי אליו ואחרי צלצולים לא מעטים הוא ענה ישנוני.. שאלתי אותו אתה ישן אם כן נדבר אח"כ אז הוא אמר לא נורא לא נורא אז אמרתי לא לא תחזור לישון ביי וניתקתי. (הוא פשוט כל היום בשמירות אז לא רציתי להפריע לו בזמן המנוחה שלו). טוב אחרי חצי דקה הוא מחזיר לי צלצול , עניתי, והוא פתח את השיחה : "מה את דפוקה, מה את מנתקת.." עכשיו, זה בן אדם שבחיים לא צעק עליי, לא קילל אותי, לא אמר עליי מילה אחת רעה.. ולמרות שהוא פגע בי די הרבה בתקופה שלפני ההפסקה (במודע או לא) וחשבתי לעצמי בראש תמיד "איך בן אדם שאומר שהוא אוהב אותי ושאני יקרה לו כל כך פוגע בי ככה?" אבל בדיעבד שאני מסתכלת לאחור אני חושבת שרוב הפעמים שהוא פגע בי, בעקבות ההיסטוריה עם ההורים שלו, היו ללא מודעות לכך שהוא פוגע בי.. למרות כל זה, ידעתי שהוא אוהב אותי. ובאמת. הוא בכה לי כל כך הרבה פעמים (היחידה שפניה הוא נפתח בצורה כזאת, גם אם יש כאלה שיגידו שזה אולי קצת "לא גברי") שהוא מצטער על הכל ובאמת הוא לא היה מודע למה שהוא עשה ויעידו כל מי שמסביבי שהוא מריף (?) עליי אהבה בלי סוף. .. ואני בתגובה עניתי לו : "אה, אני דפוקה? .. טוב.. " ופשוט ניתקתי. הוא התקשר כמה פעמים ואחרי כמה "סינונים" עניתי לו ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו ושוב ניתקתי. הוא המשיך להתקשר עד שעניתי ואז הוא הצטער ואמר שבאמת אין לי מה להיפגע זה היה בצחוק גמור ושגם אפילו הטון שלו לא היה רציני (מה שבעיניי לא נראה ככה), אמרתי לו : " אני לא נפגעת, אמרתי לך כבר- אחרי כל מה שעשית לי אני כבר התחסנתי מהפגיעות שלך.. אני לא נעלבת מזה.. אבל אני מאוכזבת.." מה שכן יום שישי שהוא היה בבית יצא שרבנו בלילה , מן שיחה כזאת של הרבה חילוקי דעות ושוב חזרנו לעבר ועל כל מה שקרה, מה שכמו תמיד מעורר בי סערת רגשות ומן "שנאה" כזאת שמתחלחלת בי ברגע שאני נזכרת בהכל ובכל פעם שאנחנו רבים או מתווכחים ישר הכל עולה לי ובגלל זה הרבים שלנו (זה לא נקרא ריב, זה יותר אני צועקת\בוכה והוא מצטער) כל כך קשים. אחרי 3 שעות, כבר היה 1 בלילה, הוא בא לקחת אותי והלכנו אליו וראינו סרט (תיכננו את זה לפני) ביום שבת שוב כל אחה"צ דיברנו וכמובן ששוב זה התפתח לריב וחזרה לעבר וגם לדברים שגם בהווה הוא עושה לא בסדר ואני מטיפה לו ומסבירה לו כמה הוא עושה לי לא טוב בדברים האלה שהוא עושה.. ואחרי כמה שעות , כמו תמיד, נרגעתי קצת וחזרנו לדבר רגיל ו"הכל הסתדר". אבל למרות שהסתדר אמרתי לו שאני מעדיפה שלא לראות אותו היום (למרות שלמחרת הוא חזר לצבא, אבל זה משהו שרק אני יכולה להבין. אני מתארת לעצמי שאתן בטח לא תבינו איך בזמן הקצר שיש לנו ביחד ואנחנו רבים ואני מבזבזת הזדמנות לראות אותו לפני שהוא חוזר לצבא..). אבל כמו שסיפרתי בשרשור הקודם שפתחתי, הוא חזר הביתה יום ראשון אחרי ששחררו אותו בערב כי לא היה להם מקום להביא לו לישון (הוא חזר יום שני לצבא) אז שוב דיברנו ואז גם נפגשנו והכל היה בסדר. בכל מקרה סתם סיפרתי על הריב שהיה שישבת כדי לפרוק קצת. ובקשר למה שקרה היום- אחרי שאמרתי לו שאני מאוכזבת והוא התנצל ואמר שבאמת אין לי מה להיפגע, אמרתי לו שאני מחזיקה את עצמי שלא לבכות, כי אחרי השיחה שלנו בשבת אז הוא אמר שהוא הבין את הטעויות שהוא עשה בעבר ועכשיו שהוא בצבא הוא באמת רוצה שהוא יבוא בסופישבוע ושיהיה לנו הכי כיף ומהנה וככה גם לאט אני אחזיר את האמון שלי בו ונבנה את הקשר שלנו מחדש.. ופתאום הקטע הזה היום די הפריע לי ו"אני לא מתפלאת שזה קרה, כי רק אתה יכול לגרום שנריב בזמן הקצר שאנחנו מדברים\נפגשים.." למרות שכל ההתפרצויות שלי עליו נובעות מתוך כעס עכשוי ויוצא לי כך מני דברים שאולי אני לא מתכוונת אליהם (למרות ש"בכל צחוק יש קצת אמת"). לא היה לו כל כך מה להגיד לי חוץ מלהתנצל וכל המצברוח שלו ירד והוא ממש היה בסערת רגשות בגלל מה שקרה אז הוא החליט לתת לי את הזמן להרגע ואמר שהוא יתקשר אליי בערב. הוא התקשר בערב והשיחה הייתה די יבשה וקרירה- הוא שואל אותי שאלות ( מה העניינים, איך את מרגישה,..) ואני עונה תשובות קרות :\ אני מתארת לעצמי שעד מחר אני "ארגע" ממה שקרה ושיהיה בסדר. מצטערת שההודעה ארוכה אז מי שבאמת קראה, תבורך
זו הודעה פריקה, זה הכל.. לילה מקסים לכולן
הוא התקשר בערב
אני לא יודעת אם אני פגועה, מאוכזבת או אולי שניהם. התקשרתי לחבר היום בצהריים והוא אמר שהוא בשמירה ושהוא יתקשר אליך ב4, אמרתי לו שאני לא אוכל לדבר כי אני הולכת ושנדבר בערב. שחזרתי בערך ב6 וחצי התקשרתי אליו ואחרי צלצולים לא מעטים הוא ענה ישנוני.. שאלתי אותו אתה ישן אם כן נדבר אח"כ אז הוא אמר לא נורא לא נורא אז אמרתי לא לא תחזור לישון ביי וניתקתי. (הוא פשוט כל היום בשמירות אז לא רציתי להפריע לו בזמן המנוחה שלו). טוב אחרי חצי דקה הוא מחזיר לי צלצול , עניתי, והוא פתח את השיחה : "מה את דפוקה, מה את מנתקת.." עכשיו, זה בן אדם שבחיים לא צעק עליי, לא קילל אותי, לא אמר עליי מילה אחת רעה.. ולמרות שהוא פגע בי די הרבה בתקופה שלפני ההפסקה (במודע או לא) וחשבתי לעצמי בראש תמיד "איך בן אדם שאומר שהוא אוהב אותי ושאני יקרה לו כל כך פוגע בי ככה?" אבל בדיעבד שאני מסתכלת לאחור אני חושבת שרוב הפעמים שהוא פגע בי, בעקבות ההיסטוריה עם ההורים שלו, היו ללא מודעות לכך שהוא פוגע בי.. למרות כל זה, ידעתי שהוא אוהב אותי. ובאמת. הוא בכה לי כל כך הרבה פעמים (היחידה שפניה הוא נפתח בצורה כזאת, גם אם יש כאלה שיגידו שזה אולי קצת "לא גברי") שהוא מצטער על הכל ובאמת הוא לא היה מודע למה שהוא עשה ויעידו כל מי שמסביבי שהוא מריף (?) עליי אהבה בלי סוף. .. ואני בתגובה עניתי לו : "אה, אני דפוקה? .. טוב.. " ופשוט ניתקתי. הוא התקשר כמה פעמים ואחרי כמה "סינונים" עניתי לו ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו ושוב ניתקתי. הוא המשיך להתקשר עד שעניתי ואז הוא הצטער ואמר שבאמת אין לי מה להיפגע זה היה בצחוק גמור ושגם אפילו הטון שלו לא היה רציני (מה שבעיניי לא נראה ככה), אמרתי לו : " אני לא נפגעת, אמרתי לך כבר- אחרי כל מה שעשית לי אני כבר התחסנתי מהפגיעות שלך.. אני לא נעלבת מזה.. אבל אני מאוכזבת.." מה שכן יום שישי שהוא היה בבית יצא שרבנו בלילה , מן שיחה כזאת של הרבה חילוקי דעות ושוב חזרנו לעבר ועל כל מה שקרה, מה שכמו תמיד מעורר בי סערת רגשות ומן "שנאה" כזאת שמתחלחלת בי ברגע שאני נזכרת בהכל ובכל פעם שאנחנו רבים או מתווכחים ישר הכל עולה לי ובגלל זה הרבים שלנו (זה לא נקרא ריב, זה יותר אני צועקת\בוכה והוא מצטער) כל כך קשים. אחרי 3 שעות, כבר היה 1 בלילה, הוא בא לקחת אותי והלכנו אליו וראינו סרט (תיכננו את זה לפני) ביום שבת שוב כל אחה"צ דיברנו וכמובן ששוב זה התפתח לריב וחזרה לעבר וגם לדברים שגם בהווה הוא עושה לא בסדר ואני מטיפה לו ומסבירה לו כמה הוא עושה לי לא טוב בדברים האלה שהוא עושה.. ואחרי כמה שעות , כמו תמיד, נרגעתי קצת וחזרנו לדבר רגיל ו"הכל הסתדר". אבל למרות שהסתדר אמרתי לו שאני מעדיפה שלא לראות אותו היום (למרות שלמחרת הוא חזר לצבא, אבל זה משהו שרק אני יכולה להבין. אני מתארת לעצמי שאתן בטח לא תבינו איך בזמן הקצר שיש לנו ביחד ואנחנו רבים ואני מבזבזת הזדמנות לראות אותו לפני שהוא חוזר לצבא..). אבל כמו שסיפרתי בשרשור הקודם שפתחתי, הוא חזר הביתה יום ראשון אחרי ששחררו אותו בערב כי לא היה להם מקום להביא לו לישון (הוא חזר יום שני לצבא) אז שוב דיברנו ואז גם נפגשנו והכל היה בסדר. בכל מקרה סתם סיפרתי על הריב שהיה שישבת כדי לפרוק קצת. ובקשר למה שקרה היום- אחרי שאמרתי לו שאני מאוכזבת והוא התנצל ואמר שבאמת אין לי מה להיפגע, אמרתי לו שאני מחזיקה את עצמי שלא לבכות, כי אחרי השיחה שלנו בשבת אז הוא אמר שהוא הבין את הטעויות שהוא עשה בעבר ועכשיו שהוא בצבא הוא באמת רוצה שהוא יבוא בסופישבוע ושיהיה לנו הכי כיף ומהנה וככה גם לאט אני אחזיר את האמון שלי בו ונבנה את הקשר שלנו מחדש.. ופתאום הקטע הזה היום די הפריע לי ו"אני לא מתפלאת שזה קרה, כי רק אתה יכול לגרום שנריב בזמן הקצר שאנחנו מדברים\נפגשים.." למרות שכל ההתפרצויות שלי עליו נובעות מתוך כעס עכשוי ויוצא לי כך מני דברים שאולי אני לא מתכוונת אליהם (למרות ש"בכל צחוק יש קצת אמת"). לא היה לו כל כך מה להגיד לי חוץ מלהתנצל וכל המצברוח שלו ירד והוא ממש היה בסערת רגשות בגלל מה שקרה אז הוא החליט לתת לי את הזמן להרגע ואמר שהוא יתקשר אליי בערב. הוא התקשר בערב והשיחה הייתה די יבשה וקרירה- הוא שואל אותי שאלות ( מה העניינים, איך את מרגישה,..) ואני עונה תשובות קרות :\ אני מתארת לעצמי שעד מחר אני "ארגע" ממה שקרה ושיהיה בסדר. מצטערת שההודעה ארוכה אז מי שבאמת קראה, תבורך
