../images/Emo24.gif נראה לי שהסיפור שלי מתחיל..
ביום האהבה. החמישה עשר\ארבעה עשר בפברואר (
אל תתפסו אותי במילה), השעה ארבע אחר הצהריים, ישבתי לי בבית נהנת מחיי הנטולים בעליל (אחרי הכל, זה יום האהבה איך יכול להיות שחיי לא נטולים אם אני בבית?!) תקועה לי באיסיקיו ומתפגרת לי שם כמו בכל יום אחר. עד שפתאום נשלחת אלי הודעה.. "אפשר להציע לך שיעורים פרטיים בלע בלע בלע בלע" נראה לי שפשוט לא התייחסתי לזה יותר מדי. הוא כתב שהוא לוקח 40 ש"ח בשעה ואני בטעות קראתי ארבע ש"ח, אז אמרתי לו שזה מעט מדי לטעמי. הוא לא התייחס ואמר שהוא יקח בחשבון את העיצה. באותו ערב, אחרי השעה תשע, כל בעלי החיים ברשימה שלי (לא במובן הזה) יצאו להם, לא היה לי משו נחמד לעשות. החלטתי לנצל את זה שיש לי מישו חדש ברשימה ואני אלך להציק לו (
). בהתחלה סתם, שאלתי אותו איך קוראים לו, אחר כך זה עבר לבן כמה הוא, מאיפה הוא וככה המשכנו לדבר.. דיברתי איתו כמעט עד לפנות בוקר... ומשם הכל התחיל, וזה פשוט נמשך ונמשך ונמשך בלי הפסקה.. עד שפשוט יום אחד, הגעתי למסקנה שהוא היחיד שאני חושבת עליו כ-ל היום. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, כן, נראה לי שגמני אוהבת אותו (לא מאוהבת).
בכל הקשר הזה, כמו בכל קשר אחר, יש בעיה אחת: הוא בן 23.. אני בת 14. לכן, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו להיות יחד, למרות שאנחנו מכירים (כמעט) אי
.