מתלבטת.....

[אשת הדייג]

../images/Emo4.gifמתלבטת.....

לנועה הבוקר היה מבחן בתורה, נועה בכיתה ג'. אתמול אחה"צ היא שאלה אם תוכל לארח חברה, כמובן שהסכמתי, והבנות שיחקו ושיחקו עד שעה 21:00 למרות שלפני כן אותה חברה הייתה אמורה ללכת, אבל הפעם הסכמתי. אחרי שהחברה הלכה, פתאום נזכרתי שנועה לא התכוננה למבחן, כל כך כעסתי עליה שהיא לא זכרה להתכונן, היא טענה שגם אני אשמה. נועה, אפשר לומר מאוד סומכת עליי בתזכורות וכאלה, למרות שהיא שמה לעצמה פתקים לתזכורות, אתמול שכחתי מזה לגמריי. היא ישבה ושיננה את החומר חצי רדומה, לא היה לה כבר כוח. הקטע הוא... שאני *רגילה* שהיא מביאה ציונים מעולים במבחנים ולא נכשלת אף פעם, אני ממש אתבאס אם היא תביא ציון לא עובר במבחן. מה עליי לעשות אם היא תביא ציון שאתאכזב

ומה בכלל עליי לעשות לגבי זה שהיא שכחה להתכונן

 

[מיכל שב]

למה בכלל האחריות היא שלך?

אומנם אין לי ילדים בגיל הזה אבל מקומם אותי לקרוא שהיא מפילה את האחריות עליך. האחריות צריכה להיות שלה בלבד (ובטח בכתה ג'). אם היא לא זוכרת ללמוד למבחן היא צריכה להתמודד עם כשלון אפשרי (וכשלון הוא לאו דווקא ציון נכשל, הוא יכול להיות ציון נמוך יותר מהרגיל). אני מבינה את התסכול שלך אבל חושבת שאולי זה לקח שהילדה צריכה ללמוד, וחשוב לזכור שגם הילדים שלנו בני אדם וגם הם יכולים להכשל מידי פעם.

 

[Kalla]

לא מסכימה עם הגישה הזאת.

בגיל כזה חלק מהחינוך ומהדרכת ההורה היא להזכיר לילד שהוא אמור לעשות משהו. ילד בגיל כזה עדיין לא מספיק בוגר כדי שכל נטל האחריות יהיה כל הזמן עליו, הוא זקוק לעזרה ולהכוונה בתחום זה כמו בכל תחום אחר. גם דברים אחרים שאנו מחנכים אליהם הם לא עבורנו אלא עבור ילדינו והעתיד שלהם, ועדיין אנחנו מקפידים עליהם. זה תפקידנו בתור הורים. פרט לכך, טבעי ומחויב המציאות שיהיו לנו ציפיות כלשהן מילדינו, שכן אחרת בכלל לא היה מתקיים תהליך של חינוך. ולגבי העניין עצמו - צריך פרופורציות. אם זה מקרה יחיד - לא הייתי עושה עניין. אנחנו לא רובוטים ולכולנו קורים פספוסים. הייתי אומרת משהו בסגנון: "אץ רואה שהפעם הדברים התנהלו בצורה לא טובה. בפעם הבאה כדאי לתכנן מראש את הזמן בצורה נכונה יותר". הילדה עצמה הרגישה לא טוב עם וסביר שהיא לא תתן לזה לקרות שוב. כמו כן, גם אם הציון יהיה נמוך - זה לא סוף העולם. מתבאסים קצת (טבעי) ושוכחים. שוב - קורה לכולם מדי פעם. אם זה דפוס שיחזור על עצמו - הייתי באופן זמני לפחות משנה את סדר הקדימויות: קודם לומדים למבחן ואחר כך נפגשים עם חברים וכו'.

 

[מיכל שב]

אני מודה שכיון שאין לי ילדים

בגיל הזה הנושא חדש עבורי, אבל נראה לי שילדה בכתה ג' אמורה להיות מספיק אחראית כדי לזכור שיש לה מבחן ולהתכונן אליו. עד מתי אנחנו אמורים להיות אחראים על "האחריות" שלהם ומתי אמורים להרפות? הרי ברגע שהילדה אמרה שזו אשמתה של האמא כי היא לא הזכירה לה על המבחן זה אומר שהיא מפילה לחלוטין את האשמה על מישהו אחר.

 

[Kalla]

את צודקת בדבר אחד.

האמא לא צריכה לקבל את ההאשמה של הילדה ולהזכיר לה שהיא האחראית. אבל ילד בכיתה ג' הוא בערך בן 10, ולא ניתן לצפות ממנו שאף פעם לא ישכח ולא ייסחף במשחק וכו'. אפילו למבוגרים זה עלול לקרות, אז בטח ובטח שלילד. החינוך מתבטא בזה שמצד אחד צריך לדרוש מהילד שיהיה אחראי, אך מצד שני גם להחזיר אותו למסלול כשהוא שוכח.

 

[טאשקה]

בערך בן 8-9

 

[Kalla]

טוב, כבר שכחתי.

לא נורא, בקרוב אזכר.

 

[אשת הדייג]

חודש הבא בת 9../images/Emo13.gif

 

[אשת הדייג]

קאלה, אם הייתי זוכרת....

כמובן שאותה חברה לא הייתה מגיעה אלינו עד שנועה הייתה לומדת למבחן.

 

[אשת הדייג]

מיכל, כמובן שיש לי גם אחריות לגבי

זה, הרי אני תמיד בודקת לה ילקוט, עוברת על כל קלסר ומחברת, בודקת לה את השיעורים וגם יודעת על מועדי המבחנים, אני ממש שותפה מלאה ללימודים של נועה. נועה צריכה תזכורות, למרות שהיא שמה לה תזכורת למבחן היא שכחה מזה ולי בכלל ברח מהראש בפעם הראשונה.

 

[מיכל שב]

אבל זה בדיוק העניין

אני חושבת שלך לא צריכה להיות את מידת האחריות שיש עכשיו. לדעתי היא צריכה שתהיה לה יותר אחריות. אולי כדאי לתלות על הדלת (של החדר שלה? השירותים?) לוח שנה עם תזכורות לגבי מבחנים וככה יהיה לה יותר קל לעקוב אחרי המבחנים. אם יש לה טלפון נייד, לשים לה תזכורות.

 

[אשת הדייג]

דווקא סבא שלה קנה לה מתנה נייד

אסור להם להביא לבית הספר. יש לנו לוח שעם לתזכורת - עכשיו נראה אם היא תשכח

 

[נושיתי האחת]

כשהגדולה שלי(יב) החלה כתה א'

נכנס חוק שעובד עד היום, קודם כל שיעורים ואז נפגשים עם חברים. כמובן שאם יש מסיבות או מפגשים כיתתים אז מתגמשים. וכמו שכתבו לך: היא צריכה לקחת אחריות מלאה על הלימודים שלה. את רק מכוונת כשצריך. ואל תעשי שום דבר אם היא תכשל במבחן, היא כבר תלמד מה צריך לעשות.

 

[אשת הדייג]

בוודאי שולה, לא אעשה שום דבר

אם היא תיכשל, רק שיחה לעומק, לא יותר מזה.

 

[תבשיל קדרה]

בהמשך למיכל - למה בכלל הבאסה שלך?

 

[תבשיל קדרה]

רגע, אני רוצה להסבירתצמי.

נניח שיהיה ציון נמוך. נניח שהילדה נורא תתבאס מזה. למה האכזבה *שלך* צריכה להיות שיקול בכלל? האם היא לומדת בשבילך? האם הציונים הגבוהים הם כדי לשמח את אמא?

 

[אשת הדייג]

בואי נאמר...

שאני משקיענית ומצפה לציונים טובים, אבל אם נועה תיכשל לא סוף העולם. וכמובן שאם יהיו ציונים גבוהים אני אשמח. למרות מה שכתבתי, הבנתי את כוונתך.

 

[החתולה השחורה]

אני מופתעת מהשעה: 21:00?

אצלי ב 20:00 כבר במטה (כתה ב'), ולא בגלל שככה נוח לי, אלא בגלל שהם זקוקים לכמות שעות שינה. הם בקושי מתעוררים ב 7. לכן ארוח יהיה מקסימום עד 7 בערב.

 

[אשת הדייג]

כל ערב אצלי הם במיטה בשעה 20:30

כמו שרשמתי בהודעה הראשית, שהפעם הסכמתי, בשעות כאלה אף פעם אין אצלי חברות. זה קרה. וגם אם נועה תישן ממש מאוחר, היא מתעוררת בלחישה בשעה 7:00, היא אלופה

שטויות, חד פעמי.

 

[iris mom of two]

האחריות היא של שתיכן, אבל בעיקר שלך

קודם, אני לא אוהבת אירוחים באמצע השבוע. אבל אם הם קורים, אז עד לא יותר מאוחר מ 7:00, כי אחר כך מתחילים להתכונן לשינה (שיעורים אם עוד לא הכינו, מקלחות זמן אבא אמא....). בכלל, משתדלים לעשות שיעורים לפני שנפגשים אם חברים (החריגה היא כאשר הולכים לחבר ישירות מבית הספר, בגלל ההסעות פה, ושבית ספר נגמר רק ב 3:00, זה קורה). 9:00 זה זמן המיטה של הגדולה שלי, בכיתה ה'! ולכן, את הסכמת שחברה תהיה אצלה בערב לפני מבחן. את לא יכולה לצפות מילדה בת 8-9 שתחשוב על המבחן ותבקש מחברה לעזוב. עכשיו, למה שאת תתאכזבי אם לה אין ציון גבוה? זה הציון שלה, לא שלך.