מתלבטת.....

[צוציקגדול]

אני מאוד אוהב את ההתממויות האלו

'הציון שלה ולא שלך'. הרי ידוע לכל שהילד הוא פרי החינוך והמשכיות הגנים שלנו במקרה של הצלחה, במקרה של כשלון זה תמיד בית הספר, המורה, הסביבה, החברים. אבל ברצינות, אין דבר שמנפח את החזה יותר מהצלחה של הילד במבחן או שניים או שלוש, והצלחה שלו זו הצלחה שלנו.

 

[תבשיל קדרה]

אחד הקשיים בהורות

הוא ללמוד להבדיל בין הצלחות שלהם לשלנו, ובין כשלונות שלהם לשלנו. בדומה - מבוכות שלהם ושלנו, קרירה שלהם ושלנו וכו' וכו'. מובן שאנחנו גאים בהישגיהם (מה, זה הבת הגאונה שלי!). מובן שאנחנו מתאכזבים מכישלון (נוסח "קיוויתי ליותר") - זה קשור לחינוך שאנחו קיבלנו, וגם לכך שהורינו (טוב, הורי) חיו (גם) דרכנו. אבל הילדים שלנו לא אמורים לעשות דברים כאלה "בשבילנו" - לא בשביל הגאווה שלנו, ולא בשביל שלא נתאכזב. (וכמובן שלא אמורים לקחת על הגב שלהם את התחושות שלנו) לשם כך אנחנו צריכים לאפשר להם להשתחרר מאיתנו. ועוד - מה שכבר כתבו פה למעלה - פרופורציה. כולה ציון אחד. מי אם לא ההורים יוכלו לעזור לילד להתמודד עם האכזבה *שלו*, כולל להזכיר שיהיו עוד הזדמנויות?

 

[צוציקגדול]

עניין גם של גיל

 

[תבשיל קדרה]

בכל גיל מדובר בתחומים אחרים

וברור שבינקות המוקדמת כמעט אין הפרדה כזו.

 

[Kalla]

לא רק בינקות המוקדמת.

לדעתי זה לא אנושי וגם לא נכון לדרוש מהורים שלא יחושו אכזבה מכשלונות ילדיהם בדיוק כפי שהם חשים גאווה בהצלחתם, במיוחד כאשר הילד עצמו מתאכזב ואי אפשר שלא להזדהות עם תחושתו. שאלה אחרת היא מה עושים עם זה וכאן הכי חשוב זה באמת לא לאבד פרופורציות ולהתייחס לכל מקרה לגופו. לא תמיד ניתן למנוע את האכזבה, לא תמיד היא באחריות הילד או לרעתו, לפעמים הציפיות שלנו מתנגשות עם רצונות הילד, אך עלינו לתת לילד ללכת בדרך שלו ולתמוך בו ללא עוררין, ולפעמים המצב הפוך ועלינו להביע את אכזבתנו על מנת לכוון את הילד. לדעתי, אם הורים בכלל לא היו חשים שום תחושות של גאווה/אכזבה ופועלים על פיהם במקרה הצורך, תהליך החינוך לא היה מתקיים כלל, כי על פי התחושות והציפיות האלה ההורים מנתבים את דרכם החינוכית.

 

[iris mom of two]

מסכימה!

 

[אשת הדייג]

איריס, אצלי במשך השבוע...

יש גם חוגים וגם חברים. הם מגיעים מיום לימודים ארוך בשעה 15:30, אוכלים צהריים, שיעורים ואם יש חוג אז אני מסיעה אותם, או שואלים אם אפשר לארח חבר או להתארח, אבל שוב, זה לא כל יום קורה. שיעורים תמיד תמיד לפני חברים

 

[לורליי43]

לא אוהבת ארוחים באמצע שבוע?

מה זאת אומרת? הילדים שלך לא נפגשים עם חברים במהלך השבוע?

 

[iris mom of two]

כמעט ולא

אבל הנה הסדר שבועי שלהם: מגיעים מבית ספר ב 15:30. יום שני שיעור שחייה ב 16:00 עד 17:30 (קודם ילד אחד אחר כך ילדה שנייה). יום שלישי בית ספר יהודי (חצי שעה נסיעה מהבית) 16:00 עד 18:00. יום רביעי כרגע פתוח, אבל באביב ובסתיו אימון כדורגל מ 17:30 עד 19:00. כנ"ל יום חמישי. עם החברים בשכונה הם יכולים לשחק, אבל אני לא מסיעה לחברים מבית ספר (חוץ מאלה בשכונה). בית הספר מכסה איזור של 15 ק"מ רבוע, ואנחנו גרים בפינה אחת של העיירה. לעתים אני מרשה (אבל כמו שהילדים שלי עסוקים כך גם שאר הילדים). כשמזג אויר נוח אין אם זה בעייה, כך הילדים יוצאים החוצה ונפגשים בחוץ ומשחקים. כשגשום או קר ואין שלג זה יותר בעייתי. כשיש שלג זה שוב יותר קל כי מתגלשים על השלג והולכים להחליק על הקרח בשלולית מעבר לכביש.

 

[LEATHER REBEL]

"את רגילה שהיא מביאה ציונים טובים"

מה שמוביל לשאלה האם היא עושה את זה בשבילך או בשבילה? נדמה לי שדובר על זה בשירשור קודם.

 

[אשת הדייג]

כמובן שרשמתי "רגילה" במרכאות

זה אומר שמעולם היא לא נכשלה בשום מבחן, המינימום היה 96 ולכן פניתי בשאלה לפורום, איך מתמודדים עם ציון נכשל.

 

[פלגיה]

בואי נעשה הפרדה

בין ההכנה לבין הציון. להתכונן למבחן זה חלק מהרגלי למידה שצריך לרכוש, ובכיתה ג' עוד תפקידך כהורה לעזור לה. אצלינו בכיתה ג' המורה מכינה "דף הכנה למבחן" עם הוראות מה לעשות (לקרוא, לראות אם מבינים, לשים לב לשאלות קשות בחוברת...) ואנחנו עוברות עליו יחד. הזמן לא משנה - אפשר ללמוד מיד אחרי הלימודים, או בערב לפני השינה, או להשכים קום וללמוד (או ללמוד גם עם החברה. למה לא?) הציון - תלוי בהרגשה שלה. אני הייתי מרגישה מבואסת מכך שהיא הגיעה לא מוכנה למבחן ונאלצה להתמודד עם שאלות קשות לה. אם היא היתה חוזרת עם אכזבה כזאת הייתי מנחמת אותה ודנה איתה במה אפשר לעשות להבא כדי להצליח יותר. זה לא קשור לציון שהיא תקבל לבסוף, כי גם מי שלא למדה למבחן יכולה לקבל ציון טוב בסופו של דבר. הציון אמור "לאכזב אותה" ולא אותך. ובנוסף - לישון אחרי 9 בערב לא נראה לי נורא, אבל לא הייתי מרשה לשחק עם חברה עד שעה כזאת. אבל על זה לא שאלת בכלל.

 

[אשת הדייג]

גם אצלינו הם קיבלו דף הכנה למבחן.

 

[עוד שרון]

כשיש מבחן- יום לפני אנחנו מקדישות

זמן ללמידה או לחזרה על החומר. חברות- אחר כך. את הציונים שלולי מקבלת במבחן אני לא רואה כמשהו שהיא עושה עבורי- למרות שאין ספק שאני גאה מאוד בציונים שלה ולימודים זה נושא שחשוב אצלינו. אם את אומרת שהיא סומכת עלייך בעניין התיזכורות- אז אולי את אשמה? לפחות דרך העיניים שלה. שבו והחליטו יחד באחריות של מי התזכורות להתכונן- שלך או שלה. אני חושבת שבכיתה ג' היא כבר יכולה להיות אחראית, אם כי אני אשאל - למדת למבחן?

 

[אשת הדייג]

../images/Emo13.gif

 

[לורליי43]

לדעתי- כעסת והתאכזבת מעצמך

לפי מה שאת אומרת התגובה שלך היתה מאוד חריפה יחסית למקרה, המשמעות של זה היא שאת הגבת ליותר מאשר המקרה הספציפי. היא שכחה, מה קרה? קורה. ומכאן למסקנה שהגיעו אליה גם אחרים- היכולת להפריד בינך לבינה חשובה כדי להבחין בין ההצלחות שלה והאכזבות שלה משלך. היא לא צריכה להיות מודאגת מזה שהיא תאכזב אותך, לדעתי, המסר כאן הוא לא נכון. ילד שמביא ציון גרוע צריך לחשוב שההורה יתמוך בו ויוכל לעזור לו לגבי ההמשך. אם היא תביא ציון גרוע- תשתתפי בצערה (אם זה יצער אותה). לגבי זה שהיא שכחה להתכונן- תלמדו מזה להבא, תארגני רשימה על המקרר, עם תאריכי מבחנים- וככה זה יהיה מול העיניים.