לולי לא אוכל

[einavtt]

../images/Emo4.gif לולי לא אוכל

בס"ד לולי שלי בן שנה ו8. חוץ מתלתלי הנחושת שלו והעיניים הירוקות שקיבל מסבא, הוא ילד גבוה עם מבנה רחב, יפיוף אמיתי, גבר קטן

מי שרואה בטוח שאין שום בעיה של אוכל... אבל אני, אמא שלו- אוכלת את הלב קבוע!!! כל אמא ודאי מכירה את ההרגשה הזאת , תחושת חוסר השקט הפנימי שמלווה כשאני יודעת שהבטן הקטנה ריקה מהבוקר ועכשיו כבר 5 אחה"צ... אני מנסה מרקמים, טעמים וסוגי אוכל שונים. חם או קר, ירק או עוף ובשר. אני הולכת על הפשוט והטעים בעיניי ילד ומנסה... ומנסה.... וכלום. אני באמת באמת לא מגזימה כשאני אומרת שחצי יום יכול לעבור מבלי שהגור אכל ביוזמתו ולו חצי מעדן!!! שלא לדבר על אוכל מבושל שאין לו קליינטים ולא משנה מאיזה צבע דת או מין הוא

אז מה אתן אומרות? מוכר לכן? איך זה יכול להיות שילד לא רוצה לנשנש? להחזיק עוגיה או קרקר? שאין אף מנה שהוא כן אוהב?? תנו לי הרגלי אכילה של הגיל הזה... מה כן לעשות, מה לא...? מודה לכן מאוד יום יפה לכולם עינב

 

[פלגיה]

הכמות לא מאוד משנה

הוא גדל? מתפתח? עולה במשקל? פעיל ועם כוחות? אם כן אז אין בעיה, שיאכל כמה שמתאים לו. אם נראה לך שיש בעיה גם בגדילה - תתחילי עם בדיקת דם. לפעמים מחסור בברזל גורם לחוסר תיאבון. בהצלחה.

 

[אמא של בוטן הקטן]

גם הלולי שלי לא אוכל

יכול להעביר יום שלם עם משקה יופלה וגמד אחד. אני רק יכולה להזדהות איתך ועם כאבי הלב שלך, גם אני לא מצאתי פתרון לבעיה. אני ירדתי לדרגות יאוש קשות ואני נותנת לו לאכול מה שרק ירצה, כל ג'אנק אפשרי , העיקר שיכניס קצת קלוריות לגוף הרזה שלו, אבל זה לא עוזר. הילד פשוט לא אוכל. אולי נקים קבוצת תמיכה להורים לילדים שאוהבים לצום?

 

[macroyal]

מוכר מדי....

ואם הוא מסכים כבר לשבת ליד השולחן זה שעה וחצי של עינוי עד שנכנס משהו לפה כמו פולקע וחצי תפו"א וקצת אבטיח אנחנו ביום שישי הולכים איתו לאיבחון של הפרעות אכילה....

 

[בובית 29]

מזדהה../images/Emo3.gifאמא למקלולית...

 

[macroyal]

יש למישהי מושג כמה באמת ילד צריך לאכול ומה?

כמויות מדויקות לא פסטה ושניצל.... כי פסטה יכול להיות 3 פירורים או קערה שלימה...... ושניצל יכול להיות רבע חצי או פרפר שלם... אני מעט מודאגת מהכמויות המזעריות של מה שהו מכניס לפה ובנוסף לזה זה תמיד מלווה בטלויזיה / ספר / צעצועים / ברבצק אין ארוחה בלי בכי ובלי רוצה לרדת...... מה עושים עם זה? האם הילדים שלכן בגן או בבית?

 

[einavtt]

שלי בבית, היה פנצ'ר

נרשמנו לגן אחרי שבדקנו ובחנו המוווווווווווןןןןןן גנים בישוב. מתחילת אוגוסט אני רצה לתיבת הדואר בשמחה בתקווה למצוא שם מכתב מהגן שבו מזמינים אותנו למפגש היכרות אבל המכתב בושש לבוא. כבר חשבתי שיש טעות בכתובת שלנו, כשהתקשרתי ימים לפני שנגמר החופש- אמרה לי החצופה ש.... "אה, סגרנו את הגן"!!! ולא חשבת שזה מצריך הרמת טלפון להורים??? אז עכשיו מתחילים החיפושים מחדש אבל כל המקומות ה"טובים" מלאים ו... לולי המקסים והחברותי משועמם עם אמא בבית. לא שאני לא דואגת לאטרקציות וגירויים לגאון הקטן אבל מי אני לעומת ילדות וילדים וארגז חול...

 

[einavtt]

../images/Emo45.gif לא יכלתי לתאר

זאת יותר טוב בעצמי! יאללה, נקים קבוצה

 

[פיבונת]

גם אצלנו ככה

כבר צוקה שלי בת שנה ושמונה, אוכלת כמו ציפור. כל כפית שנכנסת לפה אני מאושרת. אצלנו יש גם תופעה נוספת - היא יכולה להכניס אוכל לפה, ללעוס ואז להוציא. כלומר, הנשימה לרווחה היא רק כשהפה ריק. היא יכולה לבקש הרבה דברים (מעדן, בננה, קורנפלקס, ועוד) ולא לגעת בכלום. לפעמים השיש במטבח נראה כמו תצוגה של קעריות קטנות עם כל מיני דברים. שברתי כבר כל עקרון שלי, לא אכפת לי מה היא תאכל או איפה או איך, העיקר שמשהו ייכנס. היא ילדה מדהימה, פעילה, חייכנית אבל רזה (אחוזון 4%). כל הזמן אני נעה בין לחץ מטורף לבין "לא נורא, הילדה פעילה וחייכנית". כל הזמן אני קוראת כאן עצות ורעיונות ומתכונים. תודה שפתחת הודעה כזו, זה נתן לי אפשרות לפרוק קצת ולהבין שאני לא לבד. אני יודעת שהרבה ילדים לא אוכלים ולא לכולם קל, אבל שום דבר לר מרגיע אותי (פולנייה, אמרתי?)

 

[kanarit]

תבדקי את רמת הברזל

אנמיה יכולה להביא לחוסר תיאבון , ואז אוכלים פחות והברזל לא עולה וזה ממשיך במחזוריות כזאת , תתייעצי עם הרופא/ה שלו.

 

[slkw]

מה שעוזר חלקית אצנו

גם הבן שלי אומנם אוהב לנשנש אבל אני מתקשה להרגיל אותו לארוחות מסודרות. מה שכן עוזר הוא שאני מבקשת ממנו לעזור לי ולהכין ביחד אתו את האוכל, לדוגמא במידה ואני מכינה לו חביתה, אני נותנת לו לערבב אותו (צריך לקחת בחשבון שהעניין גורם לקצת בלגן ולכלוך...), לשים להעביר אותה לצלחת שלו וכו' , בעצם אני מנסה שהוא יהיה שותף בבהכנה עד כמה שיותר בגבולות מה שנראה לי בטיחותי. אני כל הזמן מדגישה איך הוא מאוד מאוד עוזר ושהוא הכין את האוכל ואז כשאני מושיבה אותו לאכול הוא מרגי/ש שהוא אוכל את מה שהוא הכין בעצמו, ונראה שזה עוזר.