יש לי מצפון...

[a g 2 7]

../images/Emo4.gifיש לי מצפון...

רציתי להוציא את לולי מהגן וביצאה מהבית בעלי מתקשר ...האוטו לא מניע....

מזל שהאוטו היה קרוב לבית..(ברכבת פ"ת...) בקיצור התעכבתי שם...התקשרתי ישר לגן להגיד שאני מאחרת...(כל השנה אפילו פעם אחת לא התעכבתי....

). הגעתי לגן ,והמבשלת אמרה(היא שמרה על הילדים...)שלולי חיכה לי בכניסה...

ושאל איפה אמא......ואפילו ברח לו...מה שלא היה הרבה זמן...

....... ישר חיבקתי אותו,עם מלא רגשות אשם.... בדרך כלל ב 15.00 הוא כבר בבית...והיום הגעתי עם לשון בחוץ ברבע ל4......

 

[דיינו]

../images/Emo201.gif זה נופל תחת הכותרת "כוח עליון"

אמנם זה ידוע שאימא בדרך להוציא את הבן שלה זה חתיכת כוח-מחץ בפני עצמה (נהיגת השודים היחידה שהרבצתי בחיים שלי, פחדנית הגה שכמותי, היתה כשהסתבכתי בדרך לגן) אבל לפעמים עומדים בדרכינו כוחות שאפילו אנחנו לא יכולות להם

. מבינה אותך לחלוטין - זאת הרגשה זועה לדעת שהוא מחכה לך - אבל שתקום האימא שאף פעם אף פעם לא קרה לה משהו מהסוג הזה. אני בטוחה שהמבשלת אמרה לו שאימא בדרך והיא תגיע...ואם להסתכל על חצי הכוס המלאה הוא למד שאימא תמיד באה אפילו אם היא קצת מתעכבת!

 

[אחת המתרגמות]

מבאס../images/Emo201.gif + עצה קטנה לפעם הבאה (אם תהיה)

כשאת מתקשרת לגן להודיע על האיחור, בקשי לדבר עם הבן שלך, ותסבירי לו שאת תגיעי היום מאוחר, ולכן הוא צריך להישאר קצת עם X (מי שזו לא תהיה), ושצריך סבלנות, ואולי כדאי גם קצת להמתיק את זה (לספר לו משהו כיפי שתעשו ביחד כשתיפגשו?). אין כמו הסבר מאמא, כששומעים את הקול שלך, ומעבר לזה, אני לא יודעת אם ואיך הגננת סיפרה לו שתאחרי (אולי לא אמרה לו, כך שהוא ראה שאוספים לאט לאט את כל הילדים ולא הבין למה הוא נשאר אחרון? אולי אמרה לו "היום תישאר בגן עם המבשלת" בלי להסביר לו שאמא בטוח מגיעה, רק באיחור?) בקיצור, לכי תדעי אם ואיך האינפורמציה עברה אליו. לדעתי כדאי לעשות את זה באופן אישי. וחוץ מזה, עם הלידה נולדים גם רגשות האשם, אז כנראה שאלה לא ילכו מאיתנו לשום מקום....