מה מפיקים מפרה עיוורת?
אני אספר לך קצת על דברים שאני הגעתי אליהם: בעבר שחקנו במשחק הזה הרבה בשיעורי אמנות היכולת (היום פחות אבל עוד מופיע), והגעתי לדברים די מדהימים, כמו להצליח לתפוס בתחום של מגרש כדורסל, כשיש רק 3 נתפסים... פתחתי את החושים לדרגה גבוהה מאד: ריח: הגעתי ליכולת לזהות את הריח של כל אחד, ולתפוס אותו לפי זה. עדיין חוש הריח שלי חד מאד. שמיעה: הייתה תקופה שפתחתי מאד את השמיעה, אבל זה הגיע לרמה מוגזמת ולא מאוזנת, כך ששמעתי הכל הרבה יותר חזק, עד למצב שכל אוטובוס שעבר ברחוב "קרע" לי את האוזניים - לקח לי הרבה זמן לתקן את זה, כך שאוכל לשלוט בשמיעה כרצוני... כבר היו לי חוויות "אלק - סופר וומניות"... - של רצון לשמוע נניח שיחה של שני אנשים שהיו רחוקים ממני, והיו עוד אנשים בדרך, ופשוט ווזז´ט - להתביית על זה ולשמוע בחדות... תפיסה על חושית: בעיניים עצומות לחלוטין (שלא תחשבו שיש כאן עניין של צללים וכיו"ב), הייתי פשוט רואה, דמויות לבנות בתוך השחור... (טוב, ראייה פיזית, מישוש וטעם זה לא כ"כ רלוונטי כאן ... - אבל גם הם התחזקו) גם יכולת התנועה שלי השתפרה מאד בזכות המשחק הזה, שתרם לי גם לפיתוח האינטואיציה ולביטחון במרחב ובחשכה... בקיצור, משחק פשוט אבל תחמן... כיום, מאיזושהי סיבה כבר לא כ"כ כיף לי לשחק בו ואם אני משתתפת, אני פשוט משחקת ומשתדלת כמה שפחות לזוז ויחד עם זאת כמה שפחות להתפס... בקיצור, לנוח בתוך המשחק. גם העבודה הזו מביאה כמובן את פירותיה...
יש אלמנט נוסף, שהתגלה לי בשיחה עם deep ocean, שהוא העבודה על עניין האגו והתחרותיות; היכולת להבין שלא משנה באמת אם אני נתפסת או תופסת, והיכולת להרגיש טוב עם כל רמה שאני נמצאת בה, בהחלט באה לידי ביטוי בתרגיל זה.
אני אספר לך קצת על דברים שאני הגעתי אליהם: בעבר שחקנו במשחק הזה הרבה בשיעורי אמנות היכולת (היום פחות אבל עוד מופיע), והגעתי לדברים די מדהימים, כמו להצליח לתפוס בתחום של מגרש כדורסל, כשיש רק 3 נתפסים... פתחתי את החושים לדרגה גבוהה מאד: ריח: הגעתי ליכולת לזהות את הריח של כל אחד, ולתפוס אותו לפי זה. עדיין חוש הריח שלי חד מאד. שמיעה: הייתה תקופה שפתחתי מאד את השמיעה, אבל זה הגיע לרמה מוגזמת ולא מאוזנת, כך ששמעתי הכל הרבה יותר חזק, עד למצב שכל אוטובוס שעבר ברחוב "קרע" לי את האוזניים - לקח לי הרבה זמן לתקן את זה, כך שאוכל לשלוט בשמיעה כרצוני... כבר היו לי חוויות "אלק - סופר וומניות"... - של רצון לשמוע נניח שיחה של שני אנשים שהיו רחוקים ממני, והיו עוד אנשים בדרך, ופשוט ווזז´ט - להתביית על זה ולשמוע בחדות... תפיסה על חושית: בעיניים עצומות לחלוטין (שלא תחשבו שיש כאן עניין של צללים וכיו"ב), הייתי פשוט רואה, דמויות לבנות בתוך השחור... (טוב, ראייה פיזית, מישוש וטעם זה לא כ"כ רלוונטי כאן ... - אבל גם הם התחזקו) גם יכולת התנועה שלי השתפרה מאד בזכות המשחק הזה, שתרם לי גם לפיתוח האינטואיציה ולביטחון במרחב ובחשכה... בקיצור, משחק פשוט אבל תחמן... כיום, מאיזושהי סיבה כבר לא כ"כ כיף לי לשחק בו ואם אני משתתפת, אני פשוט משחקת ומשתדלת כמה שפחות לזוז ויחד עם זאת כמה שפחות להתפס... בקיצור, לנוח בתוך המשחק. גם העבודה הזו מביאה כמובן את פירותיה...
