חברויות

[Lir האחת]

../images/Emo38.gif חברויות ../images/Emo38.gif

יש לי חברה טובה שהכרתי בלימודי התואר הראשון. היינו יחד בכל הקורסים במשך כ-ל התואר, למדנו יחד רוב הזמן ,אך החברות התפתחה הרבה מעבר ללימודים. בסיום התואר אני החלטתי לקחת שנה הפסקה, והיא המשיכה ללמוד. כיום היא לומדת את לימודי התואר השני בפסיכולוגיה. הלימודים מצריכים המון השקעה וזמן. מכיוון ואנחנו כבר לא קשורות לאותה מסגרת לימודית, אנחנו מן הסתם, מתראות הרבה פחות. כשבמהלך לימודי התואר הראשון זה היה על בסיס יומי, במכללה בעיקר. יש לה חבר, כך שבמעט הזמן שבו היא לא לומדת היא מקדישה לו, כמו גם לעבודה, משפחה וכדומה. היו לי שתי חברות שאיבדתי ממסגרות קודמות. חברה אחת הייתה איתי מכיתה א' עד הצבא. בצבא דרכנו נפרדו כשהיא התחילה ללמוד בבאר שבע והכירה מישהו. חברה שניה מהצבא, כאשר בסיום השירות דרכנו גם כן נפרדו. יצא לי לחשוב על זה בימים האחרונים, על כמה חבל לאבד קשר קרוב. בשני המקרים, החברות הייתה מאוד קרובה. ולמרות שהקשרים היו קרובים, הם לא החזיקו מעמד. אני מרגישה שפשוט לא הייתה לי ממש שליטה על זה. אני עד היום מתקשה להבין למה החברויות הללו הסתיימו, או מה הסיבה שבגללה זה קרה..אולי זה מספר סיבות יחד... בכל מקרה, חשוב לי מאוד לא לאבד את החברה מהלימודים, ואני מקווה שבאמת הקשר ימשיך, ולא יפסיק פתאום. האם הסיפור הזה מוכר לכם? האם היו לכם חברויות נפש שהסתיימו בשל נסיבות חדשות? עד כמה חשוב לכם לשמור על החברים הקרובים לכם? מאמינים בחברויות טובות? יש כזה דבר בכלל? אם יש למישהו טיפים יצירתיים למדריך החדש של "איך לשמור על חברויות" אני אשמח לקבל

שבוע טוב לכולנו

 

[ChilD SouL]

גם לי יצא לחשוב על זה לא מזמן.

יש לי תקופות שאני יותר קרובה לחברים\ות שלי ויש תקופות שאנחנו פחות בקשר, אם בכלל. לרוב אני מנסה לשמור על "להבה קטנה" וכן ליצור קשר, לפחות פעם בשבוע [בתקופות קשות]. לומר את האמת, אני לא מאמינה בחברויות נפש - בכל חברות יש אינטרס וכבר גיליתי שחברים שחשבתי שהם החברים הכי טובים שלי איכזבו אותי ברגעים שהייתי צריכה אותם, או סתם ככה - בעיקר כשזה מגיע לחברויות בין בנות. או כפי שאמא שלי נוהגת לומר "חברים אמיתיים לא מתגלים ברגעים קשים כי תמיד יהיו אנשים שירחמו וירצו לעזור לך, אלא ברגעים שמחים - אז כולם נעלמים כי קשה לפרגן לאחר", והאמת

זה דיי נכון... כשחושבים על זה הרבה. קיצר, זהו.

 

[Lir האחת]

../images/Emo12.gif

ואני דווקא חשבתי שחברות טובה נמדדת דווקא בזמנים קשים..

 

[SpyKid]

אני לא מסכימה.

 

[lollapalooza]

יוצא לי לחשוב על זה הרבה.

יש חברויות שהיו לי פעם ואיבדתי, אבל הצטערתי שאיבדתי היו חברויות שבשלב מסוים הבנתי שעושות לי רע ולכן רציתי לאבד אותן, ככה שניתקתי או שלא המשכתי יותר לשמור על הקשר. והיו חברויות שמטבע הדברים והנסיבות, פשוט נעלמו. בסופו של דבר הגעתי למסקנה, שזה מאוד מאוד תלוי בסוג הקשר. יש חברויות שתלויות במצב מסוים או במסגרת מסוימת (נגיד, עכשיו אני יודעת שהאנשים שפגשתי בלימודים לא יישארו איתי בקשר כשנסיים, כי זה לא הצליח להגיע מעבר ללימודים כל כך, ואני גם לא רואה את זה ממש מתפתח, ולא רוצה כל כך), יש קשרים שהיו רלוונטיים פעם, והיום כבר לא. יש קשרים שפשוט התרופפו ונגמרו, ולדעתי זה אומר שפשוט לא היה לי חשוב מספיק לשמור עליהם ולכן אולי הם לא רלוונטיים יותר. בגדול, אני לא מאמינה בחברויות לנצח ואני לא מאמינה שצריך לשמור על קשר בכוח. בכל שלב בחיים מוצאים מישהו שקל ומתאים להתחבר אליו, אבל עם הזמן משתנים ולא תמיד החברים מתאימים לשינוי הזה. בתיכון הייתי בן אדם אחר לגמרי ואח"כ השתניתי עוד כמה פעמים, והאנשים שהיו אז סביבי לא מתאימים יותר, לרוב. יש מעט אנשים שאני בקשר איתם מתקופה מוקדמת, ואני יודעת שזה אמיתי כי גם אם לא נתראה או נדבר הרבה זמן, ברגע שהקשר יתחדש, הכל יהיה טוב בינינו, ואני יודעת שהם תמיד שם בשבילי כחברים ואני אותו דבר. אני גם חושבת שהחברים שאני מכירה היום יותר רלוונטיים לי מתקופות אחרות, כי היום אני בן אדם שונה יותר ויציב יותר ממה שהייתי, וכשאתה בן אדם שלם, אתה גם יודע איך לבחור חברים אמיתיים וגם במצב שאתה לא משתנה כל יום והאופי שלך מצריך אנשים אחרים להתחבר איתם.

 

[Lir האחת]

אז את אומרת..

כל תקופה והחברים שלה?

 

[lollapalooza]

לרוב, כן.

 

[Lir האחת]

מבאס..

אני מרגישה שככל שמתבגרים האפשרויות להכיר חברים חדשים (קרובים) מצטמצמות. אולי צריך "ללמוד" לשמור על חברים טובים. לא להזניח ולא לקחת כמובן מאליו שחברות תישאר לעד. מאז שתי החברות שאני כבר לא בקשר איתן, אני לא ממש מתאמצת לשמור על החברויות הקרובות. וזה במקום מסויים חבל לי... כאילו אין לי מוטיבציה ורצון להתאמץ מעבר, כי אני מרגישה שזה מעבר לשליטתי

 

[lollapalooza]

זה בדיוק מה שאני אומרת,

שלדעתי לא כל חברות יכולה וצריכה להשאר "לנצח". או לתקופה ארוכה. לפעמים מי שהתחברת אליו בתקופה מסוימת, לא מתאים לתקופה אחרת. ואני כן חושבת שדווקא כשמתבגרים פוגשים חברים יותר אמיתיים מאשר הילדים שגדלת איתם בכיתה. או לפחות ככה זה היה במקרה שלי.

 

[the last anigma]

../images/Emo45.gif זו לפחות ההרגשה שלי

בכל מסגרת שהייתי בה, (והייתי בהמון) היו לי חברים טובים וחברים טובים פחות, אבל בערך בין 0 ל1 מכל מסגרת המשיכו איתי הלאה... היום אני רואה שנשארו לי מס' חברים מאוד מצומצם מהשנים שעברו, אמנם אני כבר לא בקשר צפוף איתם אבל אלו אנשים שכל פעם שאני אדבר איתם, ארגיש כאילו נפרדנו בדיוק ליום. מבחינתי חברות אמיתית שנשארת, נמדדת בכמה כיף לחזור ולהיפגש ולא כמה פעמים מדברים בשבוע.

 

[Lir האחת]

לפי התיאוריה שלך...

יש אולי שניים, שלושה אנשים כאלה בחיים שלי

גם משהו חחח

 

[the last anigma]

לא צריך יותר ../images/Emo13.gif אמרתי מס' מצומצם

מאוד....

 

[ILL take the rain]

מצחיק..בדיוק חשבתי על זה../images/Emo29.gif

ביום-יומיים האחרונים יש לי חברה טובה שפשוט מאז שהתחלתי ללמוד, ובמיוחד בחודש ומשהו האחרונים, מילא שאני לא נפגשת איתה אלא גם אין לי זמן לדבר איתה בטלפון ואז חשבתי אולי הלימודים באמת יפרידו חברויות לצערי..כי זה לא שאני לא רוצה להפגש, זה כורח הנסיבות. וכן, אם לא נפגשים ומדברים הרבה זה מרחיק מה גם שאני מרגישה שבגלל שהיא לא לומדת יש כבר איזשהו פער שכרגע בלתי ניתן לגישור. אני מרגישה שאני במקום אחר לגמרי וזה לא משהו שהיא תבין או אני יכולה לחלוק איתה..זה גם משהו שעושה פער.. שבוע נעים!!!

 

[Lir האחת]

מרחיק בהחלט..

פתאום מוזר לך לשאול שאלות אישיות יותר והשיחות הופכות לשיטחיות יותר, יומיומיות ופחות עמוקות

שבוע טוב

 

[מלאכי עליון]

סיפור חיי בימים אלו...

לצערי הסמסטר הזה ממש הרג אותי, והפעם בשבוע שהייתי כן מגיעה לטלפן ו/או להיפגש עם החברות שלי בשנה הראשונה ירד לכמעט כלום, כי פשוט הייתי עמוסה וגם עבדתי ועובדת המון המון ומגיעה בלי אוויר לנשימה, ובקושי מדברת שניה אחת עם החבר, שלא לדבר על להגיע למצב של להתקשר לפטפט עם חברות. בחודש האחרון ניסיתי לחזור להיות בקשר, 2 שיתפו פעולה ונתנו לי צ'אנס חדש לשמחתי, ו-2 אחרות לא ממש מתייחסות אליי... וזה כואב וקשה אבל מבינה ומקבלת אם זה מה שהן רוצות שיהיה. חשוב לי מאוד לשמור על חברויות ולחזור למה שהיה פעם ביננו אם זה אפשרי, אבל אני זקוקה גם לצ'אנס שאני אקבל מהן ולא להיות לבד מול כולן, שזאת הייתה ההרגשה שלי עד כה. אני חושבת שפשוט הלחץ שסובב סביבי של ללמוד כל היום ואז לחזור ולעבוד אם בבייביסיטר ואם בחנות צעצועים ולהגיע כל כך שפוכה שאין חשק וכוח לשום דבר, גרם לי להתרחק מהן... לצערי, אני יודעת שהן מטילות אשמה על כך שיש לי חבר כי בסופי שבוע אני בד"כ איתו, אבל לא פעם ולא פעמיים הצעתי שנצא בעבר ולאחרונה וכל פעם משהו התברבר בדרך....

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

טוב, גם אני ../images/Emo13.gif

אני לומדת כבר המון שנים ..(איך הזמן עובר כשנהנים). חלק מהחברות שלי פגשתי אחרי שהתחלתי ללמוד וחלק לפני.. אני משתדלת ומצליחה לשמור על קשר כמעט יומיומי עם כל החברות שלי . יש חברות שזה פחות מצליח אבל אם יש משהו חשוב אני תמיד זוכרת (אפילו כותבת ביומן כדי לא לשכוח) ותירוץ הלימודים לא עובד אצלי

נכון, אני קצת פחות זמינה כי אני עובדת+לומדת+נושמת אבל חברות אמיתיות מבינות את זה ולהפך, לא דוחקות בי להפגש אלא לנוח ולקחת קצת זמן לעצמי. ברור שלפעמים, שתינו מקטרות על זה שאנחנו נפגשות רק בימי ההולדת שלנו

ולפעמים גם זה לא בגלל שהמצב הכלכלי שלה לא משהו

- יש לי חברה כזו - חברה מאוד טובה דווקא !! מזל שהתחלתי לעבוד איפה שהיא עובדת- זה מבטיח לי לראות אותה לפחות פעמיים בשבוע

) אבל רק בקטע המצחיק-עצוב של העניין ..

לעומת החברה הזו, יש לי חברה שמאז שהיא התחילה ללמוד(לבחינה באנגלית ועכשיו, היא לומדת משפטים) אני בכלל לא רואה אותה. היא לוקחת מאודדדדדדדד קשה את כל עניין הלימודים (האמת שהיא גם עובדת) וזה קצת עצוב ואפילו פוגע בי . היינו מדברות המון ועכשיו פעם בשבועים שלושה .. הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה כשאחיה התחתן .. אממ...בספטמבר

אבל זו החלטה שלה להתרקח ולא לשמור על קשר טלפוני (אני לא מדברת על להפגש בכלל). יש לי חברה אחת שכועסת עלי כשאני לא יכולה לבלות ולכייף כמו לפני שהתחלתי ללמוד(אני מדברת על להפגש פיזית- אנחנו מדברות המון בטלפון)וזה מאוד מכעיס אותי! אם היא לא יכולה לפרגן לי שאני לומדת (ומי כמוה יודעת עד כמה זה חשוב לי ואני נאבקת בשיניים כדי להצליח) אז אולי היא לא חברה אמיתית... וכן, התרחקתי ממנה.. זה ממש מעציב אותי שהיא לא מבינה.. יצא ארוך אבל זה מה שאני עוברת

בקשר לחברות מהלימודים- ידוע לי שזוהי לא חברות כמו שאני מגדירה חברות. הן עוזרות ותומכות ואפילו מקשקשות במסנג'ר לפעמים אחרי אבל אחת מהן היא אמא ל 3 ילדים .. השניה גרה מאוד רחוק ודתייה(אורח חיים שונה) כך שאני אוהבת אותן (האמת שאחת מהן הרבה יותר) אבל זו חברות שתיגמר בסוף התואר. אני שמחה שיש לי חברות שיכולות לתמוך בי בדרך הארוכה והקשה הזו .

יש לי עוד חברות שנשארות בכותלי המכללה. אין לי בעיה להרים טלפון ולשאול משהו בקשר ללימודים אבל לא משהו על החיים האישיים שלהן. האמת שסוגי החברויות האלה מתאימים לי. אין לי זמן ואנרגיה לבזבז על חברות חדשות עם כל כמה שזה נשמע מגעיל. אני רוויה וצריכה להיות מישהי באמת מיוחדת כדי שהיא תתווסף לחברות שלי

 

[b l a c k eyes]

לצערי, היו לי הרבה חברויות שהסתיימו

בכל מקום שלמדתי/עבדתי פגשתי אנשים שאל חלקם מאוד נקשרתי, והייתי בטוחה שאלה "חברים אמיתיים" שיישארו לכל החיים. אבל בדיעבד, עם רבים מהם הקשר נותק כאשר דרכינו התפצלו. אנחנו אמנם מזמינים אחד את השני לימי הולדת ושולחים הודעות "חג שמח" בחגים, אבל כבר לא נפגשים, יוצאים ומדברים כמו פעם. עד לפני שנה עבדה איתי מישהי מקסימה, החשבתי אותה לחברה הכי טובה שיש לי ואמרתי לעצמי איזה מזל שיצא לי להכיר אותה. היינו טוחנות יחד שעות בעבודה ומדברות על הכל. אהבתי אותה כמו אחותי. כשהיא עזבה שתינו כמעט בכינו, אבל הבטחנו לשמור על קשר. בימים הראשונים באמת היינו מדברות כל יום בטלפון ונפגשות לפעמים. אבל ככל שהזמן עבר כבר היה לנו פחות עניינים משותפים, פחות נושאים לדבר עליהם. כל אחת תקועה עם הענינים שלה ועם הבעיות שלה. הפעם האחרונה שדיברתי איתה הייתה לפני חודשיים כשהתקשרתי להגיד לה "מזל טוב" ליומולדת, ואז גם העלנו זכרונות מהימים היפים... אז כן, די עצוב לי שהקשר ביננו התנתק, ואני בטוחה שגם היא קצת מתגעגעת... אבל לא כנראה שאין לנו שליטה על זה. אני בטוחה שגם עם תום לימודיי באוניברסיטה לא כל החברים שלי לספסל יישארו איתי בקשר. בדיעבד אני שמה לב שהחברות האמיתיות שמעולם לא הפסקתי להיות בקשר איתן הן החברות הישנות מבית הספר. אלה שגדלו איתי ושגרות בשכונה שלי. גם אם יש זמנים שאין לנו זמן אחת בשביל השנייה, אני יודעת שהן תמיד שם בשבילי, שאני יכולה להתקשר מתי שאני רוצה בלי להרגיש לא נעים, שאני יכולה לעשות איתן הכל ושהן בחיים לא ישכחו את היומולדת שלי.