.....

[טל אז]

......./images/Emo35.gif

טוב, יש לי שאלה... טיפול אצל פסיכולוג בעקבות פטירת אמא וכל מה שמסביב, מועיל? במה? בעד או נגד? למה? הייתי אצל פסיכולוגית חודשיים, והפסקתי. עכשיו אני חושבת אולי לחזור לזה, אבל אני צריכה חיזוק, שתיהיה סיבה מספיק טובה כדי שאני לא אפסיק את זה שוב.. תודה

 

[לימון מוסיפה המון]

אין נכון או לא נכון

יש רק מה שמרגיש לך. אני באופן אישי הרגשתי צורך להחליף פסיכולוגית אחרי שאמא שלי נפטרה, ואומנם לקחתי לי פסק זמן של כמה חודשים טובים, אבל חזרתי לשיחות. ושוב, יש אנשים שלא מרגישים שום צורך בכך. הסיבה ללהיות בטיפול חייבת לבוא ממך ולא מהסביבה. מעבר לכך שחשובה הכימיה עם המטפל, אם אין, אם מרגיש לך לא נכון, חפשי אחר. עוד כיוון..יכול להיות שהפסקת את הטיפול כי התקשת להתמודד עם הקושי והכאב, והפסקת הטיפול מהווה סוג של בריחה. בריחה שהיא לגיטימית,( ואני מעריכה וגם יודעת שהיא קורת מידיי פעם), ועדיין, מדשדש בך הרצון לחזור לטיפול, לפחות ככה עולה מהשאלה שלך. וכיוון אחרון לבינתיים...לי באופן אישי נגמר מהשיחות, הם הרגישו לי בשלב מסויים כמיותרות וחוזרות על עצמן( והייתי בהן און ואופ ועם מטפלים שונים, מספר שנים). עשיתי הפסקה דיי גדולה והיום פניתי לבדיקת הכיוון ההוליסטי, שבעצם עוסק בגופנפש ולא רק בנפש. שווה לנסות. לסיכום, אין דרך להבטיח לך שהחזרה לטיפול תרגיש לך הכי נכון שבעולם. אין סיבה אחת שהיא לגיטימית יותר מהאחרת. טיפול הוא רגשי, לכי אחרי מה שמרגיש לך

 

[איחוד האחת]

היי לך טל אז

כבר ענו לך ורק אוסיף שגם אני מאמינה שהכל תלוי בהרגשה שלך לדברים. את זו שחייבת לקבל את ההחלטה לגבי עצמך, כמו בכל ענין אחר. כמו שאני מבינה מדברייך, את מחפשת מישהו שיחליט עבורך וזה לא ממש עובד כך. את רוצה חיזוק אבל עלייך למצוא אותו בתוכך. כי אם תלכי לטיפול כזה או אחר רק כי מישהו אמר לך או המליץ לך, זה לא ישיג את המטרה האמיתית, שאני חושבת שהיא הרצון שלך להשתקם ולהירפא. ושאלה נוספת, האם הרצון להרגיש טוב בחיים ולהמשיך את החיים בצורה טובה יותר, אינה סיבה מספקת עבורך לרצות לטפל בעצמך

האם בזכות חיזוק של מישהו אחר תרצי יותר או פחות לטפל בעצמך??? צר לי, אך כמו שאני רואה את הדברים, ההחלטה חייבת להיות שלך ולפי ההרגשה שלך. ורק דעי שלכל דבר יש את הזמן שלו... אפשר כמובן לשמוע ולקבל המלצות או דעות אחרות אבל להחליט, רק את צריכה. כך אני רואה את פני הדברים. מקווה ומאמינה שתמצאי את התשובות בתוכך בסופו של דבר.

 

[סְקָאלִי]

הערה שכדאי להוסיף ...

טל לא הזכירה את זה בהודעתה, אבל אם תרצה, היא תחזור ותציין את גילה הצעיר ... אני חושבת שיש לזה רלוונטיות לתשובה. אני הצעתי לטל להתייעץ עם הבנות בפורום, בעיקר כדי לשמוע על חויות שונות מטיפול. כמובן, לכאן ולכאן. אני חושבת שבגיל צעיר [וגם לעתים בגיל מבוגר] לא כולם מודעים למשמעות ולפוטנציאל התמיכה שיש בסוגי טיפול שונים [לאו דווקא פסיכולוגי], ואני חושבת שהידע כאן יכול לעזור.

 

[איחוד האחת]

אכן..

לגיל יש בהחלט משמעות.

ותודה על שהערת את תשומת ליבי.

 

[סְקָאלִי]

ואולי כדאי גם

להציץ כאן [מתי יש לפנות לעזרה מקצועית? - חלק א' ], ופה: [מתי יש לפנות לעזרה מקצועית? - חלק ב' ], במאמרי הפורום. .

 

[טל אז]

קודם כל תודה!!

את הטיפול הקודם הפסקתי, מהסיבה שלא רציתי אותו מהתחלה.. לא הלכתי כי רציתי או הרגשתי צורך, הלכתי כי לחצו עלי שאני אלך. ואני בד"כ ממש ממש לא עושה דברים רק כי אומרים לי.. בגלל שלא הלכתי מהרצון שלי, עזבתי ישר כשהתחיל להיות קשה מדי.. עכשיו זה בא רק ממני.. בגלל הרצון לחיות את החיים בצורה הרבה יותר טובה.. אני רק פוחדת שאני אתחיל טיפול בגלל סוג של יאוש, של תקופה לא טובה, ואז שיהיה טיפה יותר טוב אני אפסיק.. סוג של שרשרת שלא נגמרת.. תודה

 

[איחוד האחת]

היי טל

נוכחת לדעת שכשהולכים או עושים משהו שלא באמת רוצים זה לא ממש עובד... מבינה שהתנסית בזאת והסקת את המסקנות. כך שאני מניחה ומבינה מדברייך שהרצון בטיפול בא ממך וברצון שלך לשפר את איכות חייך, וזה כבר צעד גדול ונפלא. ועכשיו בואי נתקדם הלאה, נניח שתלכי לטיפול ותפסיקי שוב... אז מה קרה? מה שהספקת לטפל בו טופל, וכל השאר ימתין, ובעתיד כשתוכלי וכשיתאים לך תלכי שוב. כל מה שתספיקי לטפל בו, הרי זה רווח שלך. כאמור, כל דבר יש לו את הזמן הנכון והדברים קורים... את חוששת שרצונך בטיפול נובע מתוך הרגשת ייאוש או תקופה רעה, האמת שלעיתים קרובות אנשים מוצאים את עצמם דווקא בימים ובתקופות כאלו, מחפשים אחר תשובות ואחר דרך לשנות את הדברים, וזו אכן תקופה שבה פונים לטיפול. ולגבי טיפול, שווה להתייעץ כפי שפנית כאן עם אחרות/אחרים, ואולי אף עם מבוגרים במשפחתך. לא ממש ברור לי מה מתכונת חייך כיום, מי מטפל בך או עם מי את חיה, אבל כדאי ורצוי להתייעץ גם עם האדם הזה אם את סומכת עליו ומרגישה טוב לעשות זאת. בנוסף, אם את לומדת תוכלי להתייעץ עם היועצת בבית ספרך. בעקרון, נראה לי שכדאי לטפל בדברים ולהשתדל עד כמה שניתן להתמיד בכך. לנתק את השרשרת, כפי שאת קוראת לזה, ולבנות את חייך ממקום בריא עד כמה שניתן. אישית, אני לא מאמינה בלהשאיר דברים פתוחים, כי הם שבים וחוזרים אלינו בתקופות שונות גם אם נדמה שכבר נשכחו וכדאי ושווה לסגור מעגלים. אגב, יש פורום של פסיכולוגיה שם תוכלי אולי גם להיוועץ. שולחת לך חיבוק גדול