אמת מופתית
New member
../images/Emo35.gif
אלה הם חיי בזמן האחרון, יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון בוקר טוב יאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור, ומי בתור הבא? אם סופה היא שיר של כוח איזו מנגינה איך קוראים לאהבה שלי, לאהבה שלך ? אם סופה היא שיר של כוח... כיצד זה שהסופה שמתחוללת בי לוקחת לי את הכוח ? כמו ניצנים של מחלה מתקרבת? חוסר כוח אך לא חוסר אונים. תמיד כשאני כותב איכשהו התשובה מגיעה אלי, גם בלי כישרון מיוחד. יש כוח בכתיבה אליך. כוח נשגב. ולמרות זו אני עייף. ועייף מהעייפות שבחיי. אני איש מתמודד, עייפתי מההתמודדויות. עייפתי מהדו שיח איתך. עייפתי מלהבין ולבטוח. עייפתי מלסלוח. אין מקום לחיי בלעדיך, אתה הוא זה שמזרים בי את נשמת אפי. האמונה בך אינה משהו רצוני כי אם כל מהותי. רוח קיומי. ובליבי ידיעה ששום חוסר כוח לא יביא אותי לחוסר אמונה. אני רוצה לברוח. והדרך היחידה לברוח מעצמי, היא לברוח ממך. ובכל זאת בשארית כוחותי אני זועק אליך "אל תשלכני מלפניך ורוח קודשיך אל תקח ממני" ואתה עונה לי שלא אתה לא לוקח, זה אני שרוצה לברוח. ואני עונה שאני לא בורח.יהיה מה שיהיה אני לא יכול לברוח מעצמי. ובכל זאת השאלות נוקבות.אני מבקש: "הראיני נא את כבודך. כי לא יראיני האדם וחי "אתה עונה. אתה עונה לי שלעולם לא אבין שלעולם לא אדע מה אתה. שאני רק בן-אדם. שאדם בחייו לעולם לא יתפוס ולעולם לא ידע. ובכל זאת מהותך עוטפת אותי. מהות הטוב והאהבה. האמונה שלי בבני אדם כמוה האמונה שלי בך, אמונה חזקה. מהותה של אמונה בבני אדם היא אמונה בגרעין הפנימי שנתת בנו. בגרעין הטהור. ולא מעט הגרעין הזה מתכסה בכל כך הרבה שכבות. גם הגרעין שלי. לפעמים מתכסה לו בכעס באנוכיות או עצלות. לפעמים אני צריך לכסות את הגרעין הזה. את זה כבר גיליתי, כשהוא חשוף הוא פגיע. הוא נחשף וזכה לחוסר הבנה, ונפגע. הוא כואב עכשו והוא לא מבין. הוא רובץ לו כמו אריה שכלו כוחותיו, כמו אריה שחזר מהמלחמה נגד עצמו. ושיום יום יוצא למלחמה הזאת. הבאת אותי לפה, נתת בקירבי אריה אמיץ שיום יום צריך לנצח את עצמו. למה ? לקדש את שמך ? מתוך הכאב ? ואני עדיין זועק מנגינה שנשמעת עמומה. "לקדש את שמך שמך בעולם. כשם שמקדשים אותו בשמי מרום, ימלוך ה', ה' לעולם אלוקייך ציון לדור ודור הללויה. ואתה קדוש יושב קהילות ישראל. " עד סוף ימי חיי. עד שיתמו כוחותי. אקדש את הגוף שנתת בי. אני אולי לא מבין. לא ראיתי את כבודך. אבל האמונה שבי חזקה ממני. היא לא תתן לי לברוח.
אלה הם חיי בזמן האחרון, יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון בוקר טוב יאוש ולילה טוב תקווה מי הבא בתור, ומי בתור הבא? אם סופה היא שיר של כוח איזו מנגינה איך קוראים לאהבה שלי, לאהבה שלך ? אם סופה היא שיר של כוח... כיצד זה שהסופה שמתחוללת בי לוקחת לי את הכוח ? כמו ניצנים של מחלה מתקרבת? חוסר כוח אך לא חוסר אונים. תמיד כשאני כותב איכשהו התשובה מגיעה אלי, גם בלי כישרון מיוחד. יש כוח בכתיבה אליך. כוח נשגב. ולמרות זו אני עייף. ועייף מהעייפות שבחיי. אני איש מתמודד, עייפתי מההתמודדויות. עייפתי מהדו שיח איתך. עייפתי מלהבין ולבטוח. עייפתי מלסלוח. אין מקום לחיי בלעדיך, אתה הוא זה שמזרים בי את נשמת אפי. האמונה בך אינה משהו רצוני כי אם כל מהותי. רוח קיומי. ובליבי ידיעה ששום חוסר כוח לא יביא אותי לחוסר אמונה. אני רוצה לברוח. והדרך היחידה לברוח מעצמי, היא לברוח ממך. ובכל זאת בשארית כוחותי אני זועק אליך "אל תשלכני מלפניך ורוח קודשיך אל תקח ממני" ואתה עונה לי שלא אתה לא לוקח, זה אני שרוצה לברוח. ואני עונה שאני לא בורח.יהיה מה שיהיה אני לא יכול לברוח מעצמי. ובכל זאת השאלות נוקבות.אני מבקש: "הראיני נא את כבודך. כי לא יראיני האדם וחי "אתה עונה. אתה עונה לי שלעולם לא אבין שלעולם לא אדע מה אתה. שאני רק בן-אדם. שאדם בחייו לעולם לא יתפוס ולעולם לא ידע. ובכל זאת מהותך עוטפת אותי. מהות הטוב והאהבה. האמונה שלי בבני אדם כמוה האמונה שלי בך, אמונה חזקה. מהותה של אמונה בבני אדם היא אמונה בגרעין הפנימי שנתת בנו. בגרעין הטהור. ולא מעט הגרעין הזה מתכסה בכל כך הרבה שכבות. גם הגרעין שלי. לפעמים מתכסה לו בכעס באנוכיות או עצלות. לפעמים אני צריך לכסות את הגרעין הזה. את זה כבר גיליתי, כשהוא חשוף הוא פגיע. הוא נחשף וזכה לחוסר הבנה, ונפגע. הוא כואב עכשו והוא לא מבין. הוא רובץ לו כמו אריה שכלו כוחותיו, כמו אריה שחזר מהמלחמה נגד עצמו. ושיום יום יוצא למלחמה הזאת. הבאת אותי לפה, נתת בקירבי אריה אמיץ שיום יום צריך לנצח את עצמו. למה ? לקדש את שמך ? מתוך הכאב ? ואני עדיין זועק מנגינה שנשמעת עמומה. "לקדש את שמך שמך בעולם. כשם שמקדשים אותו בשמי מרום, ימלוך ה', ה' לעולם אלוקייך ציון לדור ודור הללויה. ואתה קדוש יושב קהילות ישראל. " עד סוף ימי חיי. עד שיתמו כוחותי. אקדש את הגוף שנתת בי. אני אולי לא מבין. לא ראיתי את כבודך. אבל האמונה שבי חזקה ממני. היא לא תתן לי לברוח.