מחפשת רצועה לילד בן3 כמו שעושים בארופה

[shani74]

איך את יכולה להגיד שאני מתעלמת

כשכתבתי "אם היא הייתה רואה סביבה הרבה ילדים שגם הם קשורים ברצועות זה היה מקל עליה לקבל את זה, כי אז זה משהו של ילדים ואין איזו סיבה ספציפית שדווקא היא זו שקשורה כמו הכלבים." בתגובה קודמת שקראת והגבת לה? אבל נראה לי פשוט שזה לא יהיה המצב, כי הקשירה היא לא עניין כל כך נפוץ כמו שמנסים להציג פה, כך שמקסימום (ותלוי לאן הם נוסעים כמובן) הוא יראה עוד ילד או שניים קשורים - ואז הוא יצטרך להבין למה מכל הילדים דווקא הוא ושני אלה קשורים. אבל שוב, כפי שכתבתי בתגובה קודמת, אני מסכימה שאם הוא אכן יהיה מוקף בהרבה ילדים קשורים, הנזק שעלול להיגרם יהיה כנראה הרבה פחות חמור. ולמשל טיול של ילדים מהגן שבו כולם צריכים להחזיק אותו חבל, לא נראה לי בעייתי במיוחד - כי כל הילדים עושים את זה יחד, והם בסך הכל מחזיקים חבל ולא קשורים אליו כמו כלב. וגם קשירה בטיחותית של מבוגר לא נראית לי דומה בכלל, כי הוא מבין לגמרי לאיזה צורך זה נעשה, וזה בכלל לא קשור למשמעת או למשהו שהוא עושה לא בסדר.

 

[Kalla]

ואני עדיין חושבת שאין כל ביסוס

לקבוע שייגרם לילד בהכרח נזק רק בגלל שהוא יידע שקושרים כלבים ברצועה. אין לי ספק שלי כילדה זה לא היה גורם נזק.

 

[shani74]

לא אמרתי שבהכרח ייגרם לו נזק

אלא שזה נראה לי סביר, וכדאי להביא את זה בחשבון (ושוב - זה לא רק כי קושרים כלבים - אלא כי לא קושרים את הילדים האחרים). אני די בטוחה שלילדה שלי זה היה מאוד מאוד מפריע (אני ממש לא זוכרת איך הייתי בגיל 3).

 

[Kalla]

יש הבדל בין מפריע

לבין גרימת נזק נפשי. כדי לגרום נזק נפשי צריך לטעמי משהו קצת יותר חמור מזה, ובכל מקרה אי אפשר לנפנף בנזק נפשי בלי שום הוכחה שאי פעם נגרם כזה בגלל הסיבה הזאת. יש הרבה דברים שמפריעים לילדים בחיי השגרה, אך לא ממש גורמים נזק. כיום על כל שטות נהוג לומר שהיא גורמת נזק נוראי לילד. אני ממש לא מזדהה עם הגישה הזאת.

 

[shani74]

אז הבת שלי בת שנתיים ו-4 חודשים

והיא חושבת לגמרי בצורה כזאת, וכל הזמן מנסה למצוא חוקיות מהסוג הזה כדי להבין את העולם - אין בזה שום דבר מקובע, להפך - היא רואה תופעות בעולם ומנסה להבין מה הן, מתי הן קורות, לאילו בעלי חיים/אנשים/צמחים, וכו', וגם משווה בין תופעות ועצמים. והיא גם ממש משווה את עצמה לילדים אחרים - היא יודעת שכשאנחנו חוצים את הכביש היא על הידיים שלי, כי היא עדיין קטנה והנהגים לא רואים אותה, וכשהיא רואה ילד גדול יותר מהגן שלה הולך יד ביד עם סבא שלו בכביש היא אומרת שהוא גדול יותר והוא כבר יכול ללכת בכביש. וכן, אם היא הייתה רואה שרק היא והכלבים הולכים עם רצועות ויתר הילדים לא - היא הייתה בהחלט שמה לב לכך ותוהה מה קורה פה. ואכן, אם היא הייתה רואה סביבה הרבה ילדים שגם הם קשורים ברצועות זה היה מקל עליה לקבל את זה, כי אז זה משהו של ילדים ואין איזו סיבה ספציפית שדווקא היא זו שקשורה כמו הכלבים. אז אולי, כאמור, זה היה משפיע עליה בכל זאת מבחינת התחושה שלא סומכים עליה, אבל אני לא בטוחה בכך (כי בכל זאת היא יודעת שמוטלות עליה הגבלות רבות שאינן מוטלות על מבוגרים מפני שהיא ילדה). בהחלט האלמנט של החריגות ושל ההקבלה היחידה לכלבים הוא מאוד מכריע כאן, ובחברה שבה כ-ל הילדים היו הולכים קשורים, הרכיב הזה של הנזק לא היה נגרם.

 

[Kalla]

אבל האמא מכירה את הילד שלה

וכנראה משוכנעת שאצלו לא ייגרם נזק ואין לי כל סיבה לפקפק בזה. פרט לכך, הסביבה תהיה אחרת לגמרי והאווירה אחרת לגמרי, ומאוד ייתכן שיהיו שם עוד ילדים קשורים. בקיצור, אני בהחלט לא אומרת שזה פתרון שמתאים או צריך להתאים לכולם. אני רק מוחה נגד שלילה גורפת וחריפה כל כך ללא שום התחשבות באינדיבידואליות של כל הורה, ילד וסיטואציה.

 

[shani74]

אולי לילד הזה זה אכן לא יזיק

ואולי אמא שלו לא חשבה עד הסוף על ההשלכות של הקשירה ברצועה, ובכך שאנו מציגים לה את התפיסה שהיא ככל הנראה המקובלת בחברה שלנו, שהיא החברה שבה הילד שלה חי, והיא שקשירה נועדה רק לכלבים, אנו מראים לה אופציה אפשרית לדרך שהילד שלה עלול לתפוס את העניין - שכדאי שבכל אופן היא תהיה מודעת אליה, גם אם היא מחליטה כן להשתמש ברצועה. וגם באירופה ובארה"ב הקשירה היא לא עניין עד כדי כך מקובל ונפוץ כפי שנדמה מהשרשור הזה.

 

[Kalla]

יש הבדל בין להגיד לאמא

שכדאי לה לחשוב ולשקול טוב את הצעד הזה בגלל שעלולה אולי להיות לו השפעה מסוימת לפני שהיא נוקטת בו לבין לפסול באופן גורף ולהסיק בנחרצות דברים נוראיים על התנהלותה כאם ועל ההשפעה שתהיה לכך על הילד שלה.

 

[shani74]

אני לא יודעת למי את מתכוונת

אני לא הסקתי דברים נוראיים על התנהלותה כאם ולא קבעתי נחרצות את ההשפעה שתהיה לכך על הילד שלה - אלא הצגתי את הדרך שנראה לי שסביר שילד בן 3 יפרש את העניין בהנתן החברה שבה הוא חי (שאני מניחה שהיא החברה הישראלית). אבל כמובן שיתכן שזה לא יקרה - ודאי שאני לא יכולה לדעת איך בדיוק ילד שאני בכלל לא מכירה, בן להורים שאני לא מכירה, שאני אפילו לא יודעת איפה הוא גר, יפרש את זה - מבחינתי אולי הוא לא ראה בחיים שלו כלב.

 

[Kalla]

לא אמרתי שאת, אלא האווירה הכללית.

 

[Kalla]

ומספיק להבין עד כמה שהכל עניין של

חשיבה מקובעת כשרואים את השרשור של האמא ששאלה על תרופה מרגיעה לתת לילד בזמן טיסה. רוב אלה שציקצקו בלשונותיהם על המעשה הנורא שבלסמם את הילד בשביל לזכות בקצת שקט ושקט נפשי, בעצמם לא היססו להשקות תינוק רך בן 8 ימים ביין (!!!) כשהיה צריך לעשות לו ברית מילה (שלא לדבר על לשאול את עצמם למה במאה ה-21, כשאסור לתת לילד אפילו פליק קטן בטוסיק בלי להיחשב לפושע, מותר לכרות לו מבלי שום סיבה רפואית מוצדקת איבר מהגוף).

 

[shani74]

מובן שלא אגרר לויכוח על ברית מילה

אבל בכל זאת קשה להשוות בין סימום/אלחוש שנועד לחסוך מהתינוק כאב, לבין סימום שנועד לתת שקט להורים שלו (לפחות לפי התאור שלך - לא קראתי את השרשור הרלבנטי). ובזאת תם חלקי בכל אזכור של ברית מילה בשרשור הזה (שכבר הצליח לצוץ פעמיים).

 

[Kalla]

אין לי כל כוונה להיכנס לויכוח על ברית מילה

אלא להראות עד כמה מה מותר ומה אסור, מה בסדר ומה לא, זה עניין של התנייה ואופנה חברתית, לעיתים ללא שום קשר להגיון.

 

[החתולה השחורה]

הנה בשרשור הזה ממש, אמא שאומרת

לילדה בפרוש שהיא לא סומכת עליה, אבל אף אחד לא "קופץ", כי זה נעשה בעגלה ולא בקשירה. (דרך אגב, אני סבורה שזו דרך פעולה לגיטימית לחלוטין).

 

[אבושירילי]

לא מדויק...

אני למשל, גם נגד הושבת הילד בעגלה בכוח החל מהרגע שהילד מסוגל ללכת והולך היטב למרחק סביר... שירילי, למשל כבר לא ישבה בעגלה החל מגיל שנה וחצי (מהרגע שיכלה ללכת ) - פשוט לא היה לי כח להמשיך את הוויכוח חסר הטעם איתכן לאחר שכבר אמרתי את דעתי...

 

[אורן של איה ויולי]

אין ספק שהקונוטציה היא הבעיה

יעני - מה שזה מעורר "אצלינו"- ולכן אנו היא הבעיה ולאו דוקא הנושא עצמו. אבל זה טיבעו של האדם ה"נורמטיוי"- לשפוט על פי הקונוטציות שהענין מעלה אצלו- ולא לגופו של ענין ללא התיחסות סוביקטיבית...

 

[שי ז.]

ואם הילד יהיה קשור ויעבור

נער על אופניים ביניהם ולילד תיתלש היד? אני לא מדבר על ביטחון שלא יקרה משהו או שכן יקרה אלא על זה שאני לא קושר ילד ואם אני חושב שלא אוכל לשלוט על כל הילדים שאיתי לא אלך לאותו המקום בדיוק כמו שאני לא הולך עם שתי הבנות לים או לבריכה בלי אדם אחראי נוסף. מי שרוצה שיקשור אבל אישית אני סולד מהרעיון.

 

[Shimrit A]

אהבתי את מה שכתבת

 

[ליאם711]

מעתיקה לך את תגובתי מהשרשור השני!

ניסיתי דרכים רבות ויש לי ידע רב בחינוך ילדים (סיימתי תואר שני בחינוךואני עובדת עם ילדים מגיל 14) ועם הילד שלי זה פשוט לא עבד. אל תשכח שיש הרבה ילדים היפר אקטיביים בעולם או עם בעיות אחרות שעדיין לא ניתן לאבחנם בגל צעיר, שאיתם זה לא עובד, ואני לא מדברת על בעייה של גבולות. ידוע לי שהיום יש הרבה ילדים שהוריהם לא יודעים לתת להם גבולות (במקרה שלנו, אני ואישי הצטרפנו לקורס אדלר כשתומר היה רק בן 1.2, כי כבר הרגשנו שקצת קשה איתו יותר מאשר עם ילדים אחרים, כך שאני יכולה להבטיח לך שאצלנו זה ממש לא היה עניין של גבולות). כיום, כשהוא בן 2.9 יש שיפור רציני בהתנהוגותו, בעיקר לאור העובדה שאנחנו עיקביים יחדיו בכל הקשור לחינוך שלו, אבל עדיין לא קל להיות איתו בחוץ, כי הוא כל הזמן בתזוזה. אני יכולה לתת לך דוגמא: אני מהאימהות שלא מזיזיות את העיניים שלהן מהילד לשנייה (בעיקר לאור המצב). לפני כחודש, הייתי עם תומר בבריכה והוא יצא מהמים והתחיל להתרוצץ בדשא (זה גם אחד מהקשיים שלו. הוא לא נמצא במים יותר מ-2 דקות, ולכן הוא נכנס ויוצא מהמים ל"ריצה קלה" בדשא 10-12 פעמים ב-15 דקות). כמובן שהתחלתי ללכת אחריו (ליתר דיוק - לרוץ אחריו). הייתי במרחק של 2-3 מטרים ופתאום הוא נעלם מעיניי. התחלתי להתרוצץ ולחפש אותו. הוא בעל מבנה גוף קטן מאד (איך לא? עם כל האנרגיה שהוא מוציא). במשך 10 דקות אני, חברתי ועוד 2 עובדים במקום חיפשנו אותו בכל מקום אפשרי. כמובן שכבר הייתי היסטרית ובוכייה. העדפנו להתמקד בבריכות וביצאה מהבריכה ופחות במדשאות. כעבור 10 דקות זוועתיות הוא נמצא במרחק אדיר ממני (כ-300 מטרים מהמקום בו איבדתי אותו). המציל ניגש אלי ואמר לי: "אני יודע איזה אמא אחראית את ואל תבכי, אין לך על מה. זה יכול לקרות לכל אחד ובמקרה שלך זה לא משאננות יתר". אתה יודע מה? באותו רגע זה ממש לא החמיא לי או עודד אותי. הייתי מתה שתהיה לי רצועת יד כזאת, כי כך הייתי יודעת שבכל פעם שהוא יוצא מהמים ומתחיל להתרוצץ במדשאות, אני צמודה אליו. מבחינה פיזית, אני גם לא עומדת בקצב שלו, ולכן אחרי כל בילוי בבריכה, אינ חוזרת מותשת (תאמין לי, יש לי הרבה חברות, כך שאני יכולה להבטיח לך שלא כמו כולם, יותר מכל הורה אחר), כי אני אפילו לא יכולה לשבת 4-5 דקות בצפיות על שפת הבריכה ולשחק עימו במים.אני בהריון, ולכן אחרי אותו מקרה, אני הולכת איתו עם עוד אדם לבריכה, כי אני לא מסוגלת פיזית להתרוצץ אחריו 2-3 שעות בלי מנוחה. אז נכון שזה עדיף עבורו מאשר רצועה ונכון שבתור הורים אנו גובים מחיר יקר עבור אושרם של ילדינו, אבל לא התכוונתי שכל יציאה מהבית הייתי יוצאים קשורים (זה הניסוח הנכון - הוא לא קשור, אלא אנחנו קשורים אחד לשני), כי אחרת היכן החינוך לגבולות? היכן החופש והעצמאות שלו? אבל במקרים מסויימים זה היה יכול לגרום לשנינו בילוי מאושר וכייפי ולא אמא היסטרית ודאגנית. הערה: אני מותשת מהכתיבה ואין לי כוח לבצע הגהה. כך שאם יש ניסוחים לקויים או שגיאות כתיב, עמכם הסליחה.

 

[Kalla]

אל תתרגשי מכל הסיסמאות.

אין שום דבר גרוע במה שאת רוצה לעשות. אם את לא מוצאת פה, בטח תמצאי בחו"ל. אני באמת לא חושבת שאם יש לך ילד תזזיתי במיוחד, זה צריך למנוע ממך וממנו להנות מהנסיעה או להתפשר על בטיחות. לקשור זה פחות גרוע מאשר לאחוז חזק ביד או לשים בעגלה, או כל הזמן לרדוף אחרי הילד, לצרוח את שמו ולדאוג.