[עששית]

../images/Emo35.gif../images/Emo101.gif

אבא שלי נפטר לפני 11 יום. ואני לא כל כך יודעת איך להתנהג. ישבנו שבעה וזה היה טוב, עטפו אותנו בחיבוקים ודיברנו עליו המון. היום אני ממשיכה בחיים - הולכת לעבודה וכו'. ואני לא כל כך יודעת מה לעשות, לאן ללכת, לאן לא ללכת. ללכת לסרט? לקניון? לחגוג את יום הולדתי שחל במהלך השבעה? לנסוע לסופ"ש בצימר "מותר"?

 

[BooBee]

תעשי מה שנכון לך לעשות

שלום עששית, ברוכה הבאה לפורום שלנו. קודם כל, תנחומיי על מותו של אביך. דבר שני, אף אחד לא מלמד איך להתנהג כשמישהו מת לנו, אבל אני יכולה להציע לך לקרוא את הפורום מפעם לפעם, לדפדף בעמודי הארכיון, ולהיכנס לציטוטים הנבחרים ולקרוא עת מה שכתבו כאן האנשים שיוצרים את הפורום הזה.יש ציטוט אחד (טאגליינס) שכותרתו "חברי/ות הפורום מספרים על ההתמודדות". דבר שלישי, מזל טוב ליום הולדת. בת כמה את? (אני בת 28 ושלושה ימים

). אם בא לך לחגוג, למה לא? יום ההולדת של אבא שלי יצא בשבעה של אחותי, וציינו את יום ההולדת. דודה שלי אפתה לו עוגת גבינה (הוא אוהב עוגות גבינה במיוחד). היה עצוב וקשה, אבל זו היתה הדרך שבחרנו להתמודד. לציין יום הולדת בזמן שבעה.... אני נסעתי וביליתי אחרי תום השבעה. הלכתי להופעות ונסעתי לטייל, ולא נעצרתי כשלא רציתי להיעצר. לעומת זאת, יש לי קרובי משפחה שהעדיפו לא לבלות במהלך השנה הראשונה. במילים אחרות: כל אחד ואחת מאיתנו במשפחה עשה מה שהרגיש לו נכון. שנה טובה, רויטל.

 

[עששית]

תודה על ההתייחסות!

אני בת 28 ו-6 ימים

(יומולדת ב-9.9). יום ההולדת שלי היה במהלך השבעה. בן זוגי וגם אמא שלו הביאו לי מתנות. ואתמול בעבודה חגגו לי וכתבו לי שיר שמתאים במיוחד - על הכאב ועל ההתחדשות של שנה חדשה. זה היה מקסים. קראתי קצת בפורום וזה באמת עזר. אני חושבת שאני כן רוצה להמשיך כמו קודם וכן לבלות ולצאת. במיוחד בגלל שאם אני לא עושה את זה אני רק חושבת עליו ועצובה. מצד שני - אולי אני צריכה לתת לעצמי את הזמן ולחשוב עליו ולהתמודד. יש אנשים שמדחיקים את האבל ואז זה חוזר אליהם יותר מאוחר. בקיצור - קשה לי לעשות מה שאני מרגישה כי אני לא כל כך יודעת מה אני מרגישה.

 

[meshi4]

../images/Emo16.gif תהא מנוחתו בגן עדן../images/Emo16.gif ../images/Emo24.gif

אחרי השבעה מתחילה ההתמודדות האמיתית .כל אחד מתמודד בדרכו.כפי שאמרת בשבעה יש תמיכה עצומה .לאחר מכן יש ריקנות איומה.בלבול במחשבות.קושי לעכל שלא נראה יותר . החזרה לשיגרה מאוד חשובה.העסיקי את עצמך.ועשי מה שאת מרגישה. אם את שואלת מהבחינה הדתית-אז לא יוצאים לבילויים. אם תחשבי על זה.יש הגיון במנהגי האבלות ביהדות.שבעת ימי האבל,החודש.אני חושבת שזה עוזר בהתמודדות. אבל זה ענין אישי .

 

[עששית]

מבחינת היהדות לאיזה בילויים לא

יוצאים? ואיך לדעתך זה עוזר בהתמודדות? יש הרבה הגיון ביהדות אבל יש גם דברים לא הגיוניים כמו שבשבעה אסור לגזור צפורניים במספריים אבל מותר ביד או עם הפה

 

[meshi4]

את צודקת

גם בעיני לא ראיתי הגיון באיסורים שהזכרת ולא קיימתי[איני דתית].או האיסור להתקלח.[איך אפשר] יש כאלה שמתאפרים בשבעה-אני לא יכולתי במשך חודש.-באמת ענין והרגשה אישית. אני התכוונתי להגיון הזה-שבעת ימי האבל והתמיכה שמקבלים מהמנחמים. עוזרים לעבור את הימים הקשים הראשונים. האיסור לצאת לבילויים שגורמים לנו לשמוח נובע מעצם זה שבאמת קשה לשמוח. וכפי שכתבת לבובי.צריך לתת לנפש ולגוף לעכל את האובדן. אני חושבת שאם עושים את זה בהדרגה.ונותנים לעצמנו להתאבל .אז אחר כך ההתמודדות תהיה קלה יותר ושלמה יותר. ושוב זה ענין והרגשה אישית.לקח לי הרבה זמן עד שיכולתי לשמוע מוסיקה שמחה בבית [לעצמי].לרקוד וכו'.

 

[באפלה]

הגיון

לדעתי יש הרבה הגיון בהלכות של הדת. בהתחלה מאוד לא הבנתי אותן ורציתי לעשות אפילו ההפך.. אבל היום אחרי שנה אני מבינה שגם לא יכולתי לעשות ההפך.. לא הבנתי בהתחלה למה ככ האבה אנשים צריכים לבוא אלינו הביתה בשבעה, למה לנו אסור לעשות כלום ולמה ולמה.. למה אסור לעלות לקבר לפני ה-30 וכל הדיני אבלות למיניהם. מבחינה פסיכולוגית יש הרבה הגיון בשבעה היא עוזרת להתמודדות הראשונית.. סוג של הדחקה ראשונית כזו.. אני בכל מקרה מצאתי הגיון כמעט בכל שאר ההלכות ודיני אבלות. אבל שוב, כמו שכתבו לך פה זה מאוד אישי, הרי גם היום אחרי שנה קשה לי לצאת למסיבות וגם אם אני יוצאת, כי אני אוהבת לרקוד- אז זה תמיד בליבי ומחשבתי. בקיצור, אם את רוצה לדעת על ההלכות עצמן אני יכולה לכתוב לך. רק תגידי. אבל זכרי שהאבל זה כמו חבילה שאנו נושאים עימנו, תיק כזה וגם אם את מבלה זה איתך ואין צורך או סיבה לחוש אחרת. אוהבת.

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif מסכימה איתך.

מנהגי האבלות .נועדו בעצם לסייע מהבחינה הפסיכולוגית,למתאבל עצמו להתמודד עם השבר הגדול.ההרצאות המקובלות נועדו לחיזוק הנפשי .מי כמונו יודע כמה חוזק נפשי צריך כדי להמשיך. וההדגשה על החזרה לחיים עם שמחה בהדרגתיות.לאחר ימי האבל.

 

[עינבל פנ]

יש הרבה דברים ביהדות שלא מובנים לנו

אבל כמו שכתבו אחרים, אני מאוד מסכימה שיש הגיון פסיכולוגי. לגבי גזירת ציפורניים למשל, נדמה לי שהאיסור הוא לעשות משהו בדרך שאנחנו רגילים לעשות אותו ומותר לעשות זאת בדרך שונה. כי השינוי מסמל לנו שעכשיו אנחנו נמצאים במצב אחר, עכשיו אנחנו לא במצב של שיגרה. אני מציעה לך לקרוא על דיני אבלות ולקיים את ההלכות שאת מתחברת אליהם ומרגישה שהם יעזרו לך להתמודד עם הכאב, יעזרו לך להרגיש ולאט לאט חעכל את המצב החדש. לדעתי גם לא חייבים להיות עקביים. יש ימים שאולי הלכה מסויימת תקל עלייך ויש ימים שתרגישי שהיא אולי מקשה עלייך.

 

[בוזיקית]

../images/Emo16.gif

 

[ד י ק ל ה היחידה]

מנסיון אישי..

מה שלא תעשי ואיך שלא תתנהגי, כלום לא יחזיר אותו. בנוסף, אנשים ידברו תמיד.. הכל מותר. כל מה שעושה לך טוב זה שתצאי ותבלי לא ישכיח מליבך ולא יוריד מכאבך... משתתפת בצערך תעשי מה שטוב רק לך.

 

[באפלה]

יש לי בעיה עם תחושות

הידברו.. את צודקת זה כאילו שאנשים מסתכלים ותמיד בוחנים.. לא?!