זה די מחזק את מה שחשבתי
לא מדובר על "מנגנון מוחי" כמו מעגלים או מסלולים המתוארים בספרות במדעי המוח, אלא על ניסיון לתאר תהליכי חשיבה - כשאחד מהן הוא תלוי קונטקסט. קיימים כמה וכמה מחקרים המנסים לנסח מודל קוגניטיבי אופייני לסכיזופרניה כשבמרכזו קיימת 'הפרעה בהשפעות הקונטקסט' במטרה להסביר את תהליכי החשיבה ואת ההתנהגות של סכיזופרנים. ... לא שלגמרי הגדירו באיזה אופן קונטקסט משפיע על חשיבה או על התנהגות - אבל ניחא. כדי לעבור ממודל תיאורטי שיכול להסביר תופעה, למשהו יותר "עם שיניים", היה נחמד לו היו מוצאים מסלול שכזה במוח אותו ניתן היה לכנות "מסלול הקונטקסט" - אבל בינתיים אין כזה, או שלא מצאו. לעומת זאת, די מובן לנו בתפיסה אינטואיטיבית, ומתוקף היותנו בני אדם, שלזולת עם דלוזיות או הלוצינציות יש 'תשתית קונטקסטואלית' אחרת לגמרי לפענח מסרים ולפעול/להתנהג בהתאם, לא? הכי קל להדגים על מה מדובר דרך חשיבה פרנואידית (ועשה זאת פרופ' יהודה פריד לפני שנים רבות): הקונטקסט הפרנואידי כולל בתוכו נתון נוסף, בלתי ניתן לערעור והוא ההנחה שרודפים אחריך. מתוך הקונטקסט הזה האדם הפרנואידי מפענח את המציאות בהתאם לאותה הנחה מוקדמת ומה שאנו מכנים בקליניקה כ"הפרעה בבוחן מציאות", בקונטקסט הפרטי שלו it makes sense. אצל סכיזופרנים שאינם פרנואידים, לרוב מדובר בקונטקסט חסר, לא נוסף. זהו קונטקסט בו קיימים פחות נתונים מאשר קונטקסט נורמטיבי אנושי. למשל, פחות אפקט, פחות נגישות לנתונים בזיכרון (כמו שתיארת למעלה), פחות מודעות לסביבה, פחות יכולת לפענח social cues... וכן הלאה. ההתנהגות שלהם בקליניקה מקבלת הגדרה שיפוטית משהו של "לא תואמת" - אבל אם נדע בדיוק מאיזה קונטקסט חסר הם הגיבו, יכול מאוד להיות שמדובר בהתנהגות הכי תואמת קונטקסט שהם יכלו להפיק.
