כל אחד וטעמו
אני אוהבת עגבניות בהירות כמעט ירוקות. אני קונה אותן כ"כ חיוורות שאנשים תמיד מסתכלים בזעזוע. (טוב..אני שמה 2 - 3 עגבניות אדומות בשקית בשביל האיש). אני לא שמה במקרר אלא בסלסלה על השיש. הן מבשילות תוך מספר ימים, ואני מספיקה לאכול את רובן לפני שהן מבשילות. ברגע שהן מבשילות ומאדימות הן עוברות לרשות האיש ואני קונה לי עגבניות ירוקות חדשות. אני עורכת קניית ירקות ופירות בערך אחת לשבועיים - ולא זורקת כמעט כלום. הכל נשמר באכסון נכון, וכאמור עגבניות אני קונה מראש לא בשלות. מלפפונים אני קונה את אלו עם הפרח טרי עליהם - אין ספק שנקטפו לא יותר מיום קודם, בודקת שהם בעובי אחיד לכל אורכם, אחידים בצורתם ולא מעוקלים. למה? כי כך יותר קל לחתוך אותם אחיד לסלט. כנ"ל קישואים, וכמה שיותר ירוק כהה. פלפלים - הקצה ללא הגבעול שיהיה שלם ומוצק, אם הוא מתחיל להתרכך הפלפל עתיק. בצל יבש - ללא גבעול מעוצה. תפוחי אדמה - מוצקים, ללא עיניים, קליפה חלקה ובהירה. כרובית - תפרחת הכי צפופה שאפשר, ללא חתכים שנעשו בסכין על התפרחות כדי להסיר מהן חלקים שחורים. ברגע שמתחילה עונת הגילוח אני מפסיקה לקנות אותן. פירות קיץ נשירים - רק מוצקים. מחכה שיבשילו אצלי בבית מחוץ למקרר. אבטיח - שואלת הירקן ומבקשת אחריות (יש דבר כזה!) מלון - כמו שכתבו וכמובן ריח מתוק. הפרי היחיד שאני קונה "זקן" הוא פסיפלורה - רק כשהיא מתחילה להתקמט היא מבשילה. תותים - מוצקים, וריח מתוק. ענבים - הכי טעימים הקטנים הזהובים. מתוקים דבש, אבל כל סוג שהוא - שיהיו מוצקים. פרי הדר, רק כשהקליפה שלו ממש מתוחה עליו ושהם קשים - מלבד לימונים, בהם דווקא לא נורא אם עבר כמה מאז הקטיף (לפחות באלו מהעץ שלי). אבוקדו - קונה רק כשהם עוד אבנים ממש להבשלה אצלי בבית. דלעת - קונה רק עם היא עבה במיוחד ויש מה לאכול בה, ולא סיבית שלא תתפרק בבישול. מעדיפה דלורית כי היא נשמרת המון זמן בסלסלה עד שמתחשק לבשל ותמיד זמינה. קטניות ירוקות - כשרואים את הגרעינים דרך התרמיל - שלא יהיו ריקות, ובתנאי שצבען ירוק (או צהוב עז במקרה של שעועית צהובה) צבע חיוור = זקן. תמיד מסתכלת שלא יהיו מכות וחבלות. הבעיה היחידה שעוד לא מצאתי לה פתרון היא איך לבחור סלק/צנון/צנוניות/כלרבי/בטטה שלא יהיו סיביים. לרוב אין בעיה, אבל כשקוטפים אותם זקנים הם סיביים ולא אכילים ולעיתים רחוקות אני נופלת על כאלה. אם למישהי יש תשובה אני אשמח.