שאלה חדשה

[הגבירה מן האגם]

../images/Emo35.gifשאלה חדשה

כשאתם יושבים כקהל במופע של מספר/ת סיפורים, לאילו דברים אתם שמים לב? בעיקר, מה תופס אתכם לחיוב, מה מהנה במיוחד?

 

[נביאה1]

במופע של מספר סיפורים אני מקשיבה

לקול , לחמימות של הקול לשיתוף של הקול במאמץ לרתק את הקהל. להבעת הפנים של המספר לרכות ההבעה , לאיכפתיות לרגישות ,לשפת הגוף של המספר. מה שהכי תופס אותי הוא קשר העין של המספר איתי , עם הקהל. אני רוצה לגלות במבטו של המספר את החיבור שלו לסיפור את שייכות שלו לתוכן של הסיפור.כשאני מגלה כי אכן מתקיימים התנאים הללו אני מתמסרת לסיפור ומוכנה לגלות בסיפור את כל מה שהמספר רוצה לגלות לי.

 

[בינקיס]

מה שתופס אותי:

גם אני מחפשת חיבור לסיפור- הסיבה שבגללה מספרים לי את הסיפור הזה, מה הצורך, הרצון שמאחורי הסיפור והמספר, דראמה פנימית. אני מוצאת שאני לעיתים קרובות גם מתחברת להומור- עצמי, סביבתי, היבט של קריצת עין שמלווה את הסיפור (ממש לא מדובר ב"סטנד-אפ", אלא בהומור שמלווה את הסיפור האמיתי והמלא), אולי ההגדרה היא "פלפל".

 

[love lev]

מה שתופס אותי הוא הסיפור...

קצת מפריע לי אם הקול מונוטוני או חלש או נרפה, גם מרגיז אותי אם אני צריכה "להטות אזני כאפרכסת" כדי לקלוט. גם האסתטיקה החיצונית חשובה לי. אם יש פרטים בסיפור שהם מיותרים, חוזרים על עצמם או מייגעים גם זה מפריע לי.

 

[הגבירה מן האגם]

השאלה הייתה

מה בעיקר תופס לחיוב, מהנה?

 

[נמצק]

אווווווווו להרבה דברים

ראשית לקול - אם הוא חזק או חלש. ואני לא מתכוון אם יש מקרופון או לא. אלא אם הקול מלא או חלול. לשטף הדיבור, לרהיטות הדיבור - דיקציה, שלא יבלע אותיות והברות.האם יש משחק בקול להדגשים, להוספת צ"צבע" לסיפור ולדמויות.. לשפה - אם זו שפת רחוב דלה או שפה עשירה. רבת בטויים ודמויים. היגוי נכון. ש"ה" תהיה "ה" ו "א" תהיה "א" אני איני יודע מה זו אאבה גם ביאליק לא. לתנועה - האם מדבר אלי עמוד שאינו מש ממקומו או כספית שנע במהירות על קולית מצד אחד של הבימה לצד השני.האם המספר/ת עומד/ת קפוא/ה או שי תנועת ידים להדגש.ואם התנועות אינן מוגזמות מידי או צנועות מידי. אורך הסיפור - שניתן יהיה להנות ממנו. שההתחלה לא תהיה דבוקה לסוף - מחד, ושלא אסתכל בשעון חמש פעמים עד שיגיע הסוף - מאידך. ויש עוד........... ויש עוד.......... מה מהנה במיוחד? שיש שימוש באמצעים ההופכים הסיפור לאוטנטי. ואני אסביר: אם זה סיפור בעל אופי מזרחי למשל אז מלים כמו" יא בנתי, חביבתי, יא רוחי . ואם זה סיפור "יידישאי" אז מלים כמו: יינגעלע או ואי זמיר. גיב א קוק. כלומר כל מיני מילים ששייכות לעולם שממנו באים הספורים , זה עושה אותם חיים ואוטנטיים. ויש עוד....... ויש עוד.....

 

[הגבירה מן האגם]

עוד...עוד...

 

[נמצק]

משאיר משהו גם לאחרים........

 

[שחרזדה האחת]

אותי תופס - בעיקר המבט והטון

אני אוהבת את התחושה שהסיפור מופנה אלי, כאילו אישית. ושהנושא ידבר אלי, נהנית מהאוירה.

 

[המספר מווטון רבא]

טראנס ולא צרימה

אני בעיקר שם לב האם, הצליח/ה המספר "לקחת אותי" ולגרום לי לשכוח את ה"כאן ועכשיו" ולהיום "שם ואז" ואז לא משנה לי האם טעה או טעתה בעיברית, האם עשה פרצופים או עשתה העוויות וכל טריק אחר בו השתמש. עם זאת כאשר יש "צרימה" משהו לא עובד, לא מצליח לקחת אותי, אז אני שם לב לכל דבר או When its right no one remember why when it aint right every one knows

 

[המספר מווטון רבא]

הסיפור,

קודם כל הסיפור ואז כל השאר...

 

[love lev]

בדיוק כנ"ל - הסיפור

 

[perhay]

סיפור טוב הוא חשוב

אבל הגשה לא טובה, יכולה לקלקל את הסיפור המוצלח ביותר.

 

[המספר מווטון רבא]

ואז נשאר הסיפור

שמתחנן לתיקון ושנעשה לו חסד

 

[המספרת המספרית]

אני מאד שמה לב

לנינוחות של המספר, לביטחון שהוא מקרין, לשליטה שלו בסיפורים ולאיך שהסיפורים זורמים ממנו ממש מבפנים...