נוסף לכך, אני לא מכיר אישית את
120 המועדפים. אבל אין לי ספק שיש מספיק אנשים טובים שמסוגלים. מה שאני חושב , הוא שאיכשהו שהשיטה הישראלית של בחירת המנהיגים אינה עובדת טוב. וגם כאילו שמתחילים עם מוטיבציה ורצון אמיתי, נשחקים ומסתאבים בדרך למעלה. וגם הידיעה שהכל כאן ארעי, שכל מי שהצליח לטפוס כיסא חייב למהר ולהותיר את חותמו האישי, כי עוד מעט בחירות נוספות, ואני חייב שיזכרו אותי,ף לא עושה טוב בכלל. ראית פעם שר חינוך חדש שאומר "אני אמשיך את שהתוו קודמי ואדאג להטמיע את דרכו?" פחחחח! כל שר (או שרה) חייב איזו רפורמה, מהפך, או רעידת אדמה משלו. איך אפשר לבנות משהו יציב אם כולם רק רוצים להרעיד?