אמי בבית אבות , דיור מוגן כבר 3.5ש'
לפני חצי שנה נפלה ושברה את אגן הירכיים, סעדתי אותה עם שיתוף קל ביותר מצד אחותי, והרבה מצד בעלי, קרסתי וכמעט התמוטתתי, אמי מאוד תובענית, ואני מאוד ציתנית. יום אחד בשעה 22.00 דפקו בדלת ביתנו , ניגשתי ושאלתי מי זה ? ענו לי : משלוח פרחים, הסתכלנו בעלי ואני זה בעיניו של זה ולא הבננו מה פשר השמחה, אין יום הולדת, אין יום נשואין, לא נולד אף אחד, הילדים מזמן כבר לא חיים בביתנו, פתחתי את הדלת ואיש הגיש לי זר פרחים, נתתי לו טיפ והוא הלך, היה שם פתק והיה כתוב בו כך : לאמא ואבא היקרים ! יודעים שקשה קצת כרגע עומדים מאחוריכם, תומכים ,ואוהבים. שמות הילדים ומשפחותיהם. זה היה שווה את כל הקושי , לראות איך הילדים שלנו רואים את ההתמודדות הלא קלה שלנו עם הסבתא, ומצאו לנכון להביע הזדהות.
