../images/Emo34.gif
אם הייתי יכולה לצייר כאב הוא היה אדום. אדום בוהק, שקשה להתעלם ממנו. אדום שצורח. אדום של אבל. אדום של הדם שזורם בתוכי. הדם שלך. אם הייתי יכולה לצייר כעס הוא היה כתום. כתום של אש, אש שמכאיבה, אש קרה, אש חמה. לפעמים מרגישים, לפעמים לא. אבל היא תמיד שם. אם הייתי יכולה לצייר חיבוק הוא היה צהוב. כי חיבוק, לא משנה עד כמה רע - מאיר את הנשמה. מקל על הכאב. מעשיר את הזכרונות. מראה שיש לך על מי לסמוך. שאת לא לבד. תאחזי, ילדה, תאחזי. עד יעבור זעם. אם הייתי יכולה לצייר שמחה היא הייתה ירוקה. כי ירוק זה רעננות, זה חדש. זו תמימות מחודשת שמגיעה במיוחד כדי להזכיר שלא הכל נורא, ושתמיד יש עוד תקווה. מזכירה לא לוותר. אם הייתי יכולה לצייר געגוע הוא היה כחול. כנראה משום שכחול מסמל עומק. מסמל את הים, שהוא עצום בגודלו. מסמל את השקט והסערה שמתחוללים בפנים, כל שניה ושניה. אם הייתי יכולה לצייר זכרונות הם היו סגולים. כי סגול, הוא בעצם הכל. הוא הערבוב של הגעגועים, של הכעס, של הכאב. ובשניות קצרות של זכרון, שכמעט נעלמות מהעין, ישנה צביטה קטנה בלב, כדי להזכיר שהם עוד שם. שלא שכחתי. שאני עדיין מרגישה. אם הייתי יכולה לצייר אהבה היא הייתה כמו הקשת. כל הרגשות והצבעים בו זמנית מתאחדים במיוחד בשבילך. כדי להזכיר שלא שכחתי. כדי לחשוב שאת גאה בי. שאני גאה במי שאני. כדי לחוש שוב את החיבוק שלך, שלאט לאט דוהה יותר ויותר, אני כמעט לא זוכרת. התמונה מטשטשת מיום ליום, ורק שלוש מילים מזכירות לי אותך, כמו שאני לעולם לא אשכח: אני אוהבת אותך.
אם הייתי יכולה לצייר כאב הוא היה אדום. אדום בוהק, שקשה להתעלם ממנו. אדום שצורח. אדום של אבל. אדום של הדם שזורם בתוכי. הדם שלך. אם הייתי יכולה לצייר כעס הוא היה כתום. כתום של אש, אש שמכאיבה, אש קרה, אש חמה. לפעמים מרגישים, לפעמים לא. אבל היא תמיד שם. אם הייתי יכולה לצייר חיבוק הוא היה צהוב. כי חיבוק, לא משנה עד כמה רע - מאיר את הנשמה. מקל על הכאב. מעשיר את הזכרונות. מראה שיש לך על מי לסמוך. שאת לא לבד. תאחזי, ילדה, תאחזי. עד יעבור זעם. אם הייתי יכולה לצייר שמחה היא הייתה ירוקה. כי ירוק זה רעננות, זה חדש. זו תמימות מחודשת שמגיעה במיוחד כדי להזכיר שלא הכל נורא, ושתמיד יש עוד תקווה. מזכירה לא לוותר. אם הייתי יכולה לצייר געגוע הוא היה כחול. כנראה משום שכחול מסמל עומק. מסמל את הים, שהוא עצום בגודלו. מסמל את השקט והסערה שמתחוללים בפנים, כל שניה ושניה. אם הייתי יכולה לצייר זכרונות הם היו סגולים. כי סגול, הוא בעצם הכל. הוא הערבוב של הגעגועים, של הכעס, של הכאב. ובשניות קצרות של זכרון, שכמעט נעלמות מהעין, ישנה צביטה קטנה בלב, כדי להזכיר שהם עוד שם. שלא שכחתי. שאני עדיין מרגישה. אם הייתי יכולה לצייר אהבה היא הייתה כמו הקשת. כל הרגשות והצבעים בו זמנית מתאחדים במיוחד בשבילך. כדי להזכיר שלא שכחתי. כדי לחשוב שאת גאה בי. שאני גאה במי שאני. כדי לחוש שוב את החיבוק שלך, שלאט לאט דוהה יותר ויותר, אני כמעט לא זוכרת. התמונה מטשטשת מיום ליום, ורק שלוש מילים מזכירות לי אותך, כמו שאני לעולם לא אשכח: אני אוהבת אותך.
