עידכונים

[הצבעים שלנו]

../images/Emo34.gifעידכונים../images/Emo20.gif

אתמול (12.2.2003) נערכה פגישת הצבעים שלנו. בפגישה הוחלטה דרך קבלת ההחלטות התנועה כפי שהוגשה ע"י אביב נטר. (מצורפת ההחלטה הרשמית + תוצאות ההצבעות על כל סעיף). ביום רבעי הבא (19/2/2003) תתקיים הפגישה הרבעית של הצבעים שלנו בה יבואו ליידי אישור התנועה:

הרכז הזמני של הקבוצה.

המזכ"ל הזמני של הקבוצה.

הדובר הזמני של הקבוצה. כמו כן תתקים הצבעה נוספת על אחד הסעיפים בדרך קבלת ההחלטות (פרטים בקובץ המצורף). בפגישה תתארח חברת מועצת העיר ת"א והדמות הגאה הראשונה שנבחרה לתפקיד ציבורי, מיכל עדן. הקהל החב מוזמן

 

[מאור בקצה המין הרע]

אביבי...

מה לגבי הזזת השעה? יצא לכם לשוחח על זה כפי שהבטחת לי? אני משתוקק להגיע לפגישות והשעה לא נוחה לי. מאור

 

[Revolution kid]

לצערי..

בגלל כל ההצבעות, הפגישה נמשכה כחצי שעה מעל המתוכנן. רצינו גם לקבוע יום נוח יותר לכולם ולא התפשר. נשוחח על זה בשבוע הבא.

 

[Revolution kid]

מאמר בגוגאי הנוגע ב"צבעים שלנו"

הומואים ופלסטינים / יניב הלפרין אני רוצה להפנות כאן את הזרקור לאוכלוסייה קצת אחרת. אוכלוסייה ששייכת לקהילה שלנו, אבל דומה שלרובנו, למעט התארגנויות בודדות שאפרט בהמשך, לא ממש אכפת ממנה. אוכלוסיית הפלשתינאים ההומוסקסואלים שמיעוטם פלשתינאים אזרחי ישראל, ורובם פלשתינאים מהשטחים שנמצאים בישראל ללא אישור. מספרם של בני הקהילה מוערך בכמה מאות, רובם לא מוצאים בישראל עבודה ונאלצים לפרנס את עצמם בגן החשמל בתל אביב, בעבודה במקצוע העתיק ביותר בעולם. הם ברחו, לרוב, משטחי הרשות הפלשתינית מפני שמשפחותיהם או אפילו הרשות בעצמה הוציאו עליהם גזר דין מוות עקב היותם הומוסקסואלים (ברשות קוראים לזה "שיתוף פעולה עם ישראל"). לרובם אין קורת גג, רובם ככולם לא יודעים אפילו אם יהיה להם מה לאכול או לשתות למחרת או אפילו באותו היום. אין להם מקום ראוי להתקלח ולעשות את צורכיהם שלא לדבר על להתרווח ולהתענג קצת בביתם. איזה עונג ואיזה בית. ואנחנו, לפחות בחלקנו, יודעים על זה, שומעים על זה ומחרישים. רק ארבעה גורמים בקהילה לא מחרישים וטורחים לעשות משהו בנדון, ועל כך מגיעה להם מילה טובה. שניים מהם הם על"ם, עמותה למען נוער במצוקה ו"משמרות הצבע", פעילות שאו טו טו תתחיל מיסודה של "הצבעים שלנו", קבוצת הנוער ההומו לסבית שמתכנסת במסגרת מרצ. הפעילים של על"ם, ובקרוב גם אלה של "הצבעים שלנו", יוצאים לעיתים קרובות לגן החשמל ומחלקים לאותם אנשים אוכל, שתייה חמה, קונדומים ואוזן קשבת. הגורם השלישי הוא האגודה שמטפלת בחלק מאותם אנשים אישית וללא הרבה רעש. אותו הדבר עושה גם הבית הפתוח, המטפל ההומואים הפלשתינאים השוהים באופן בלתי חוקי בירושלים אבל זה לא מספיק. אנחנו, כקהילה, צריכים לשמוע אותם ולהשמיע את קולם- לכתוב עליהם, לדבר עליהם, לקחת אותם בחשבון, ולא רק בדיבורים, אלא גם במעשים. המאמר המלא פה