אוף, אני עוברת תקופה קצת קשה :\
לפני כמה ימים כשכתבתי באוף 'אין לי כוחות נפשיים יותר'- זה היה פשוט שנשברתי. אני ממש לא יכולה יותר עם ההורים שלי. ובסדר- יש המון משפחות שההורים לא מסתדרים, ובכל זאת, זה נורא קשה לי, יש סיפור ממש ארוך שאני לא מתכוונת לספר כאן, אבל אני לא יכולה לסמוך על אף אחד מהם, ואמא שלי שקרנית פתולוגית שמוכנה להקריב את מערכת היחסים ביני ובינה בשביל דברים כל כך טיפשיים, ואבא שלי לא מבין והוא אף פעם לא מנסה להבין, ונמאס לי לגור בבית שבו שני ההורים פשוט שונאים אחד את השני וכל הזמן כל חד מהם מנסה לתמרן אותי לעשות כל מיני דברים כנגד ההורה השני, ואני מרגישה כמו שליח במחלחמה שלא נגמרת אף פעם, ובלי קשר לזה- כל אחד מהם גם מפיל עליי את הבעיות שלו ואת סיפור חייו הנורא קשה ואני לא יודעת איך להתמודד עם דבר כזה. אז לפני כמה ימים קרה עוד משהו בסגנון אחד הדברים שכתבתי פה עכשיו- ופשוט נשברתי, ו-אני לא יודעת. לא הצלחתי לדבר בכלל ורק ישבתי ובהיתי וכל מיני דברים וזה ממש הפחיד אותי ולא הצלחתי אפילו לבכות, ובמקום לנסות להבין מה קורה- אמא שלי התעצבנה ואמרה שאני לא אומרת לה שום דבר, ואבא שלי מתעצבן ואומר שאני מפונקת. בנוסף לזה, אני חולה עכשיו בבערך מיליון דברים, ויש לי בעיות בקיבה ובגרון ויש לי מחזור אימתני שאני ממש לא יודעת מה לעשות איתו- בד"כ המחזור שלי נמשך עשרה ימים, ועכשיו הוא רק התחיל והדם פשוט נשפך ממני- אני עם טמפון נורמל (גדולים יותר לא נכנסים..) ותחבושת, שניהם, יחד, באותו הזמן, ובכל זאת כל החלק התחתון שלי מתמלא בדם, המכנסיים והכל. ומה אני אמורה לעשות? אתמול קמתי בבוקר ושמעתי צליל של מיים נשפכים, והסתכלתי מסביבי וראיתי שאני פאקינג עומדת בתוך שלולית של דם. לא כמה טיפות- לא משהו קטן- שלולית. שלולית על השטיח שלי ועל הספרים שלי שהיו שם, ואני מאבדת כל כך הרבה דם שהדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה לשכב- כל פעם שאני נעמדת יש לי סחרחורת, ואתמול התעלפתי. בגלל המחזור הזה אני גם לא הולכת לפילאטיס. לא מסוגלת. בגלל שאני לא מרגישה טוב מכל מיני בחינות, אני גם לא מסוגלת להתרכז בלימודים, ובשבועיים האחרונים- לא, יותר, בחודש האחרון- הדבר העיקרי שעשיתי היה להבריז מלימודים או ללכת הבייתה, ועכשיו אני בכלל לא מתמצאת בחומר ולא הגשתי כל מיני דברים שצריך להגיש, ואני ממש מפחדת להכשל במשהו כמו 3-4 מקצועות בסוף השנה, דבר שוד לא קרה לי אף פעם. ודבר אחרון- בגלל כל מיני דברים שעשיתי, וגם חברות שלי, לכיף, לעצמינו- בכל מיני הזדמנויות- עכשיו אני מתחילה לשמוע מכל מיני מקומות לא צפויים שאומרים עליי ועל החברות שלי שאנחנו שרמוטות, ושכל בן שרוצה יכול לבוא ולנצל אותנו כי אנחנו ממש קלות להשגה, וכוס אמק, זה לא נכון, ואז מה אם לפעמים גם אני רוצה לשכוח מהכל ולהתמזמז עם מישהו סתם ככה, זה לא כאילו אני עושה את זה כל הזמן או בצורה קבועה, ופשוט לא יכולה יותר. זהו. לא יודעת. סליחה על המגילה. אני מניחה שהייתי צריכה לפרוק מתישהו.