../images/Emo96.gif *חיבוק* הנחש~
היה נחש חביב מאוד. זה הלך ככה- באקי ישבה והברישה לה את הסוסה דרור. לידנו עמד ליפשיץ, הסוס, שלא רצה שבאקי תסרק אותו כי הוא מאוד גאוותן, והיא הברישה והברישה, וטאקו כלב הבורדר קולי החביב ישב מאחוריה ושמר עליה מהסוסים הרעים, ואז ניצל את זה שהם היו עסוקים והלך להתפלש להם במכלאה בהנאה בחול
בקיצור. לפתע באקי רואה מפינת העין את מר ליפשיץ זז אחורה. עכשיו, ליפשיץ (שאני קראתי לו ליפציק
) לא זז _סתם_ אחורה. הוא ליפשיץ. אז באקי הסתכלה לה הצידה, ומה ראו עיניה? נחש שחור, בוהק, יפהפה, ובאורך שניים וחצי מטר, מתקרב לעבר אזורה (ישר ואז דרך לול התרנגולות בעיקול) באקי חשבה. יה, נחש *-* ... יה, נחש... ... אה! נחש! @_@; מאחר שבאקי ידעה שזה לא צפע אבל לא ממש תפסה את הנחש החמדמד ובדקה אם הוא נחש עין גדי או עין שועל או כל הסוגים השחרחרים האלה, לא היה לה חשק לשבת ולברר אם הנחש ארסי או לא. אבל מה? הנחש התקדם לעבר הכניסה היחידה שהייתה לאזור, שגם הייתה היציאה
(לא צילמתי, אבל נאי אשרטט לכם בצייר). אז מה באקי עשתה? היא תפסה תושייה רבה וזינקה לה מגובה מטר וחצי דרך כל מיני דברים לא מזוהים ממקומה, עשתה עיקוף קטן מסביב לחביות ושאר הדברים הלא מזוהים, קראה "טאקו!" כדי שהוא לא ישב ויריב עם הנחש, ורצה לה במהירות האפשרית (דרך כל העלייה המעייפת
) עד למעלה החדר. התנשפה, חייכה, וחזרה מלאת אקסטזה לחדר. "אמאבא! נחשו מה?!" ^^" כייף לחזור, אנשים
תודה
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif
