נסיון נוסף לשלוח כראוי,
כי אני לא במצב שבו דברים יכולים לההרס לי עוד מול העיניים בלי שאני ארצח משהו.
אני. שונאת. אנשים. וזה סתם, באופן כללי, דבר שמה לעשות - צריך להתמודד איתו. ז"א עם כל האנשים הטיפשים. אבל זה הגיוני, אתה לא יכול לבקש לחיות לבד בעולם.
אבל למהההההההה (!
) האנשים הטיפשים האלה (סליחה, יותר נכון אחד מסויים שיפורט בהמשך, כי הוא הוא זה שהרס את חיי
) חייבים להתערב ב
ענייני, ה|הדגש-עוד-יותר|
פרטיים
למה? למה למה למה למה למה? (הייתי שרה עכשיו את here's a llama there's a llana and another little llama, אבל אני יותר בכוון של לשבור ולנפץ דברים כרגע, אז זה לא יהיה חכם.) אני שונאת אותה. שונאת, מתעבת עד עמקי נשמתי. אפילו יותר מצ'אקי.
הרבה יותר מצ'אקי. שונאת. שונאת. המטומטמת הסתומה הזאת פולשת לשטחי עם הדיבור הטיפש שלה וההערות הדפוקות. ואני עוד נחמדה אליה, כן? ואני בד"כ מתקשה להיות נחמדה לאנשים שאני לא סובלת. ואני ללא כל שמץ של ספק שונאת אותה. מתעבת עד עמקי נשמתי. אפילו יותר מצ'אקי. אני ישבתי לתומי, מחשבותי לעצמי והקשבתי בטיפשותי הרבה לשיחה ה
רדודה, מפגרת, ורודה ופקצתית-במסווה שלה עם עוד מישהי. איך לא ראיתי שאני צריכה להימלט משם ברגע שראיתי אותה איך?
למה הייתי כ"כ מפגרת והרשתי לעצמי להמצא בחמש דקות הגורליות ההן איתה באותו חדר?? אז כן, איפה היינו? אני (
) יושבת לי לתומי, והיא (שטן! שטן!) מברברת לה את השטויות הדפוקות. ואז מה היא אומרת?
את הדבר ה י ח י ד , שעשיתי כל שביכולי בשבוע וחצי האחרון לא לדעת!!
(כן, כן, הרסה לי הזונה את כל הארי פוטר). ואל דאגה, אין כאן שום ספוילרים (למרות שבא לי להמשיך לצרוח על
איך?! איך?! למה לעזאזל? [ועשיתי את זה מספיק.
אחרי מבטים המומים בהתחלה שהפכו למבטי שנאה רצתי החוצה, התהלכתי במעגלים עם דמעות כעס/זעם/שנאה]) - אני לא הולכת להרוס לאף אחד. אני לא כמוה. כי מה היא אמרה אחרי זה? "אה, אופס" בטון
מאוד מצטער. אני אפילו ראיתי חיוך רשעי. תודה באמת שאת כ"כ נהנת מעצמך, זונה מכוערת. "לי הרסו, אז מה אכפת לי להרוס לאחרים?" אעעעעעעעעע! לחבוט לחבוט לדרוס להטיח בקיר להמיס לחתוך לחבוט להרתיח למעוך לרטש להרוג
.
אני שונאת אותה. שונאת. שונאאאאאת!
כ"כ לא היה אכפת לה מהארי פוטר. בסדר, אף אחד לא חייב להיות אובססיבי בקשר לזה כמוני כרגע. אבל למה להרוס לי, כשזה כ"כ כן אכפת לי? אני רצינית, כל הזמן הזה לא התחלתי לקרוא את הספר כדי להתחיל אותו כמו שצריך, בלה בלה. התרחקתי מכל מקום שהיה ספק שיהיו בו ספוילרים, ברגע שמישהו התחיל בכלל לדבר על כל דבר שקשור אליו התחלתי לברוח ולצרוח להם "לא אנ'לא רוצה לשמוע לא לא לאלאלא". והיא פשוט הייתה שם, ובלי הכנה מוקדמת (שאולי הייתה מצילה אותי אם הייתי מספיקה לכסות את האוזניים ולשיר בואי מתילדה או לברוח משם בזמן) פשוט אומרת את זה. ועוד באושר.
אני ש ו נ א ת אותה. לא מאמינה שאחרי הכל אני יודעת על הדבר הכי חשוב בספר עוד לפני שהוא קורה. והמטומטמת הזאת עוד מאושרת מעצמה. עכשיו אני בכלל לא רוצה לקרוא אותו. ספר דפוק. ג'יי קיי מטומטמת. אני שונאת אנשים. (ואם זה שוב נהרס עכשיו, אני.. אני.. אלך לישון?
)