היה בסדר ואנמק...
זה לא שלא נהניתי. זה לא שלא התרגשתי לראות את מזרחי, קלפטר, מיקי שביב, אבנר שטראוס, קמינסקי, שושן וגרי אקשטיין. זה לא שלא נעמו לי קטעי הסולו המהוקצעים כל כך, אבל ביננו, לא היה חשמל. תראו, ג'אם סשן מקבל את הקסם שלו במפגש חצי מתוכנן חצי אקראי, אחרי ההופעה, עם כמות סבירה של אלכוהול ובני דודו בדם, כשלא רוצים לישון וגם לא מקבלים כסף. אתמול, על במה מול קהל גדול למדי היה מקום להשקיע קצת יותר. תכנון סדר השירים, קצת יותר חזרות משותפות, מחשבה על משהו מרגש יותר לסיום. נכון שיש המון חן בהתנהלות הכאילו אגבית של אשפי גיטרה (בכל קנה מידה), אבל בגלל המקום, בגלל הקהל, בגלל הפסטיבל, בגלל הנוסטלגיה, הגיע לנו קצת יותר, ולא, לא הצטערתי שבאתי.