[לאנה]

דנוש!../images/Emo13.gif

מה נשמע

אוו, את עכשיו פה..., או שכבר חזרתם?, כלומר, "פה", בירושלים...

 

[PURPLE CHICKEN]

איימ באק../images/Emo70.gif

הלו פיפול.

וואי, היה מדהים! כל כך. היה, בלה, כל כך כל כך כל כך כיף! אלוהים.

שיש. וואו.

יש לי כל כך הרבה דברים לספר על היומיים האלו, וזה בטח לא כל כך מעניין אתכן. כי לא הייתם שם, וכי אם אתם לא בצופים אתם פשוט לא יכולים להבין את זה. ואני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל ככה זה. וצופים זה מדהים. ויום שבט של כיתה ח´ זה הדבר הכי מדהים שהיה לי עד עכשיו. ואפילו המוני החראות העצלנים והמגעילים שיש לנו בגדוד לא הצליחו להרוס לי אותו. ואפילו שעבדתי כל כך כל כך קשה ואפילו שהמדריכה שלי בטעות חתכה אותי עם הסכין ואפילו שנתקע לי קוץ והחובש הוציא לי אותו ואפילו שהיה כל כך קר ואפילו שהחניכים זרקו עלי את הקסדה ואפילו שהייתי עייפה ואפילו ש... *לקחת אוויר* לא יודעת. שום דבר לא יכל להרוס לי את זה. כי היה כל כך כל כך כיף. ממש אין לי מילים.

שוקי!

"צופיקו ות"ס. ת"ס וצופיקו. קיס מי שטיינמץ!"

חי. וולקאם באק מי. ג´יש. אם אתם באמת רוצים שאני אספר, ואני מזהירה- שיש לי הרבה מה לספר. רק תגידו. ואני אספר. עמוק. צוות שניר אימפריה. לי לי לי לי. הו, מיכל- אח´שלך לא ממש היה בטיול שלי.

זאת אומרת, לכל שבט יש יום שבט משלו. אבל באמת היה שם איתנו איזה שבט מרמת גן, אז הוא בטח היה בשבט הזה, כן. ולמה את לא יצאת? הייתי יכולה לראות אותך!

אממ, טוב, אז... זייהו. בנתיים.

 

[לאנה]

וולקאם בק ירדנושה../images/Emo70.gif

ו... מיכל לא יצאה כי היא לא בצופים.

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo12.gif

אני יודעת. התכוונתי לכתוב "למה את לא בצופים?".

הו וול, אני עדיין, קצת, אממ, בלה.

 

[לאנה]

../images/Emo6.gif

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo9.gif

צופים רולז.

 

[לאנה]

אינדידי...../images/Emo9.gif

אגב, מחיאות כפיים סוערווות לשבט זוהר

לא מזמן סופסוף נפתח לנו אתר בנט

*כתוםשחורכתוםשחורכתוםשחור*

 

[PURPLE CHICKEN]

../images/Emo3.gif

כל הכבוד.

*כחולבןכחולבןכחולבןכחולבןכחולבןכחולבןכחולבן*

 

[לאנה]

תודה. ../images/Emo11.gif

 

[Gilmore Girl Rules]

הזכירו אותי! הזכירו אותי!

היה לי דחף

ומה יש לכם באתר, לאנושתי?

 

[לאנה]

וול...

יש פינת צ´ופרים, ויש שם כל מיני משחקים, ושירים..., ו..., חה, אני לא זוכרת מה עוד יש.

אבל זה אתר ממש חדשוש, אז הוא ייתפתח במשך הזמן...

 

[Gilmore Girl Rules]

*מסתערת על ירדנושה ב../images/Emo24.gifים*

ירדןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

איך שהתגעגעתי...

אז נשמע שהיה לך ממששששששששש כיף

אבל שלא תעזי לזנוח אותנו ככה שוב, זה ברור?

מאוד הגיוני שזה היה השבט של אחשלי... שתי סיבות: דבראשון, יצאתם באותו זמן. כלומר, באותם ימים. דברשני, יש רק שבט אחד מר"ג

ובקשר לזה שלא באתי........ אני כבר לא בצופים *נסקלת באבנים. אני לא יודעת למה הוספתי את ה"אבנים", זה פשוט נראה fitting, לא?*... מכיתה... ו´. כלומר, הייתי חצי שנה בכיתה ו´ וזה הספיק לי.

חוצמזה שבצופים שלנו יש רק אנשים מהשכבה, שבכלל לא ראויים להקרא אנשים - - כולם כבשים.

כלומר, חִי, עדר, כבשים? ותודה רבה, אין לי שום רצון להפוך לצאן! (לול, זה יכול להפוך לסלוגן! אני עוד מעט אוסיף לחתימה...

)... אה, ויש עוד שני ילדים מהכיתה שלנו שם... סתם שני מתלהבים *מיכל ממשיכה במסורת ההתנכרות לכיתה שלה*, וגם לא חברים כאלה טובים שלי.

אניווי, ספרי, ספרי, ספרי, אני מבטיחה להעמיד פנים שאני יודעת על מה את מדברת

 

[PURPLE CHICKEN]

יום(יים) שבט 2003- הסיפור המלא!../images/Emo11.gif

איק. טוב, אממ, אז, אם אתם מבטיחים להעמיד פנים שאתם יודעים על מה אני מדברת, אז, נו טוב, אני אספר...

וויש, יש כל כך הרבה דברים לספר, אז, אני אשתדל לעשות את זה הכי בקיצור שאפשר... טאם טאם טאם. היר ווי גו...

אז בשתיים בדיוק (טוב נו, אני מודה, שתיים וחמישה.

) היינו בשבט ושברנו שיא חדש, כי אחרי חצי שעה בלבד כבר יצאנו בדרכנו אל החורשה שמאחורי המימדיון, הידוע בכינויו- יער בראשית.

אחרי המתנה קצרה, לקחו כמה ילדים (ואני ביניהם...

) לשבט אופק כדי להעמיס סנדות לצופיקו על המשאית. אנד סו ווי דיד.

חזרנו בארבע וחצי בערך (נדמה לי...

) לשאר הגדוד, ובשעה חמש וחצי-שש עלינו למקומנו ביער. כמובן שהייתי חייבת להשתין ושלא מצאתי את התיק שלי ושהייתי מיואשת ולא הרגשתי טוב ו... ו... ואז הלכתי לשירותים, ומצאתי את התיק, ומצבי השתפר.

אחרי שהורדנו את כל הסנדות מהמשאית, חלקו אותנו לפרוייקטים, כשכל פרוייקט בונה מתקן אחר לצופיקו! (צופיקו=מתקן(י) שעשועים שכאלה העשויים מסנדות+פלטות+כפיתות וכו´ שביום שבת אמורים כל החניכים הקטנים והחביבים להנות מהם.

) אני הייתי בפרוייקט שהיה אמור לבנות מגלשת מים ענקית, אבל בסוף בנינו מסלול מכשולים+מגלשת מים קטנה בגלל חוסר זמן רציני.

לא נורא, כי יצא ממש ממש יפה!

בשעה מסויימת (אל תשאלו אותי, אפילו זמן לבדוק בשעון לא היה לי...

) הביאו לנו פיצה מטר (רבע מטר לכל שלושה!!

זה מלאאא!

) ואכלנו והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב!

אז המשכנו לעבוד עד חצות, ואז הייתה לנו שיחה וארגנו את התיקים והשק"שים באוהלים, ובערך בשעה שתיים-שתיים וחצי הלכנו לישון.

לפני שאני ממשיכה אני חייבת לציין שהיו שני אוהלים- אחד שהיה בעצם מורכב משלושה אוהלים, ועוד אחד שהיה קטן יותר. למזלי הייתי באוהל הקטן יותר, שבו היו רק בנות, ובגלל זה, ישנו יחסית טוב.

ולמה יחסית? כי היה ממש צפוף וחברה שלי כל הזמן בעטה בי, וחוץ מזה, היה ממש אבל ממשקר!!

קמנו בשעה רבע לשש ואחרי צחצוח שיניים, הפסקה ברעידות הקור והתאוששות מהירה, חזרנו לעבוד! יש לנו צופיקו לגמור לבנות! ובשעה עשר מתחילים לבוא חניכים!

הזמן היה קצר והמלאכה מרובה, מאוד.

אבל הצלחנו, וגמרנו לבנות צופיקו, שיצא באמת נחמד (ואח לשי אמר שהרבה יותר טוב מהצופיקו של שנה שעברה...

) ובשעה עשר באו חניכים!

בשעה עשר וחצי הפרוייקט שלי אכל (קוראסונים, בורקסים, עוגות ושוקו. אוכל משובח בהחלט.

) ואז התחלתי להפעיל מתקנים!

עכשיו, בהתחלה הכל היה טוב ויפה, אבל אחרי כמה זמן לרב הילדים בגדוד שלי התחיל להימאס מלהפעיל מתקנים, אז, הם נחו, והלכו, ולא הפעילו מתקנים.

בגלל זה יצא שכמה ילדים (ואני ביניהם...) עבדנו כל הזמן, אבל ממש כל הזמן.

לא שאני מתלוננת, כי אהבתי את זה, אבל זה היה ממש מעצבן, ממש.

היי! שכחתי לספר! קיבלנו מכנסיים ממש יפים (רק של הגדוד!

), וגם חולצה שכל השבט קיבל! ואני אוהייבת את זה! אני הולכת לחרוש על המכנסיים האלה!

זה כזה נוח...

כן, באק טו אוור סטורי... אז המשכתי להפעיל מתקנים עד משהו כמו ארבע וחצי או חמש, שאז בא הגדוד האחרון! אחרי שיחה קצרה, החלפה לחאקי, ארגון תיקים ו... נראה לי שזהו, התחלנו לפרק את הצופיקו!

אחרי חצי שעה הלכנו למקום של הטקס הגדול, ועשינו חזרה גנרלית לת"ס...

אז התחיל הטקס, וכולם ממש התרגשו כי, נו, זה ה-ת"ס! הדבר האמיתי!

וויש, אחרי כמה דקות עלינו ועשינו את הת"ס והלך באמת טוב, והיה כיף! ו... וואו! תמיד כשמסתכלים על הת"ס מהקהל זה נראה נורא ארוך ומשעמם, אבל כשאתה עומד שם זה מדהים! וזה עובר מהר! כל כך!

אני זוכרת כל פרט.

אחרי הת"ס שלנו המשיכו בת"ס וחוץ מזה שהתמוטטה כתובת אש אחת (זה היה ציני ביותר, פעם ראשונה שקורה כזה דבר.

אבל הם התמודדו עם המצב באמת יפה.

) היה מעולה!

ואז חזרנו למקום של הצופיקו וגמרנו לפרק אותו והיה נורא מעצבן כי אז הילדים בגדוד שלנו הזכירו לי מי הם באמת, והיו עצלנים נורא, ובערך 15-20 ילדים עבדו כדי שכל הגדוד יוכל לחזור הבייתה.

ונורא התעצבנתי עליהם.

אני, שלא נחתי לשניה, ושכאבו לי הרגליים בטירוף, ושהייתי כל כך כל כך רעבה, ואפילו אחרי שהמדריכה שלי בטעות חתכה אותי עם הסכין, וירד לי מלא דם מהאצבע ולאף אחד לא היה פלסטר ועשיתי לעצמי תחבושת מנייר טואלט וכל היד שלי הייתה מלאה בדם ובוץ וג´יפה אחת גדולה, המשכתי לעבוד. אז ילדים שהתעצלו כל היום לא יכלו להרים את התחת שלהם?!

ולמרות זה, היה לי הכי כיף בעולם, ואני לא אשכח את זה בחיים.

באחת עשרה חזרנו הבייתה, ואזז, אממ, פשוט התרחצתי ואכלתי ובשתיים עשרה כבר לא יכולתי יותר ונרדמתי...

ישנתי 12 וחצי (!) שעות!!

ברור שלא הלכתי לביצפר ביום ראשון. דודו.

פיו, זה עוד היה אמור להיות בקיצור...

אם קראתם עד לכאן אתם מקבלים ממני |צל"ש| + פלסטר (כי בבית יש לי מלאא...) +

+ קצת בוץ שנשאר לי... -

- אני.

 

[לאנה]

*מנסה משהו*

 

[לאנה]

מה?...

זאת סתם תמונה. אח, איזו עבידה בעיניים...

אבל... - הצלחתי לשים תמונה!, הא! אז רק בשבילכן... - my beloved Jesse.