M

Miss Tika

New member
אהההה

וווואייי שנה אני מנסה לחשוב מי זאת מאיה מחיפה!!! איך את מכירה את שני??
 
R

RainbowL

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif המלצות לתופרת!!

אני צריכה לתפור שמלה. יש למישהי טלפון של תופרת טובה באיזור המרכז? (ת"א-פתח תקווה-קרית אונו-גני תקווה כזה) ממש חשוב, יתפרו לי בדד ליין של שבועיים?
 
N

n l m

New member
ציון החייט-קינג ג'ורג' תל אביב

לא זוכרת כתובת מדויקת אבל זה ליד איפה שהמתלמדים של שוקי זיקרי שם. (אגב זאת איילת- חמודה שובבה אין לי כוח להחליף ניק)
 
כ

כרית סוריאליסטית

New member
../images/Emo32.gif:תגיבו, מעפנות! ;[

כבר פרסמתי בעבר את הקטע הזה, והוא זכה רק לתגובה אחת [והיי, תודה לך, באמת!], אבל עכשיו אני באמת זקוקה לזה... הוא גרוע, בעיניי. באמא'שלי. נורא ישראבלוגי ומזעזע. אבל אני פשוט כושלת בכל נסיון לכתוב קטע מלא אחר. ואני ממש צריכה את זה. למחר. איעע. בקיצור- זה סביר?
"פפרוני זיתים שחורים" פיצה משפחתית גדולה. התוספות הרגילות. היא רק אחת. ורק ילדה. גם לא גדולה במיוחד. אפילו רזה מדי, אם שואלים את אמא שלה כשהיא עצבנית. אבל כשזה מגיע להזמנת פיצה, היא יודעת שיש מסורות שפשוט מוכרחות להישמר. כמו דומינו'ס, כי זה חשוב לאבא. וגם התוספות האלה, שהיא אפילו לא אהבה, כי ככה הוא היה אומר. יושבים ואוכלים פיצה משפחתית, עם האח הגדול והחברה התורנית של אבא, שתמיד נראתה יותר מדי נחמדה. וזה לא ממש טעים לה אבל היא מסתדרת. אבא בטוח יודע יותר טוב מה עדיף בשבילה. ואז מנגבים את הידיים במפיות ישנות עם ציורים של חתולים וירח, שנמצאות תמיד במגירה הימנית. והיא תמיד זו שהייתה קופצת ורצה להביא אותן ולהגיש לשולחן. והיה להן ריח... ריח טרי של משהו באמת ישן. ואז היא הייתה מסתכלת על הבטן, והמבט שלה גרם לו להבין שהיא חושבת שהיא שמנה. והוא היה מסתכל בה וצוחק. ואומר שהיא מושלמת, כמו שהיא. אבל היא ידעה שהוא אף פעם לא חשב שהיא יפה. יושבים ואוכלים פיצה משפחתית. עם פפרוני וזיתים. רק אבא והם. כמו ציור. כמו סדרה אמריקאית מפגרת שהיא כל כך שנאה. כמו כל מה שהיא מתגעגעת אליו. עכשיו כשהוא איננו. כמו מה שהיא כרגע. עכשיו. כל כך רוצה. צלצול בדלת, והיא מפלסת את דרכה בין כל האנשים. הרעש שבחוץ מבליט הרבה יותר את כל השקט שבפנים. וכל ה"אנחנו איתך" וכל ה"תהיי החזקה", כאילו שהיא יכולה להחליט כאן בכלל. כאילו שזה עניין של בחירה. והיא הודפת אותם ויוצאת החוצה. את כל עדרי המחבקים. כי אין לה כוח לשמוע עוד דודה שאומרת שהיא ראתה בה את הכוח כבר לפני שנים. ופיצה בדלת. הרבה תבלינים. ושליח, עם זקנקן ומשקפיים, והרבה יותר מדי טיפ בשביל לזכור שהוא שם. דווקא שם. ורוצה לצאת איתי החוצה? היא שואלת. והוא מהסס רגע, אבל מסכים. והיא מחייכת לעצמה. ואיזו דודה, היא שומעת, שואלת מאחור- אם הבורשט מריח כמו שהוא טעים. יושבים על המדרגות בכניסה לבניין. אתה עייף? עבדת הרבה? הוא צוחק ובקושי מגיב. הגבינה נמתחת ונופלת ונדבקת לה לבגדים. תאכל קצת גם. שתיקה. ושוב מין צחקוק לא מחייב, שמעיד על כל כך הרבה מבוכה. את בסדר? וביס עם הרבה פפרוני וזיתים ותבלין חריף בלי שם עם הרבה סוכר. מתפצפץ בפה. יותר מדי מרקמים. כמעט מלוח מכל הדמעות שהיא לא מזהה. ואתה? אתה בסדר? ומשהו בשתיקה של שניהם כמעט מכאיב. ואבא שמת. והדודה עם הבורשט. ואמא ההיסטרית והחברה הבוכה. הכל מתערבב לה בראש בשילובים משונים. כמו פיצה פפרוני. וזיתים שחורים. שקצת עושה לה בחילה. אני מתגעגע. הוא אומר. וגם היא מתגעגעת, אבל לא לגמרי בטוחה למי. והראש שלה צונח לו על הכתף, והשולחן הקטן שבאמצע הפיצה נשמט לו מהידיים בזמן שהוא משחק איתו ומקמט ומקלף. התגעגעתי. הוא חוזר. והיא שוב בוכה. אתה זוכר? היא שואלת. ולא יודעת את מי. ולא יודעת מה. ואיזו סובארו חוצה את הרחוב, באמצע הלילה, ורק הוא והיא ופיצה ושולחן פלסטיק ופחדים. והוא זוכר. והיא יודעת. והגוש שבגרון יודע הרבה יותר משהם, בגילם, מסוגלים להבין. והפיצה הזו, הטיפשית, שהיא הזמינה. והיא יודעת טוב מאוד למה, גם אם היא עוד לא ממש מודה. ניצבת ביניהם, שותקת, כמעט מלאה. ויד על הברך, ממוללת חוט סורר מג'ינס קרועים. מגשרת על שנים שעברו בלי קשר, מאז שעזב. השנים שעברו בלי ששמעה ממנו. הרבה לפני שאבא שלהם מת. הרבה לפני שאבא שלהם, של שניהם, החליט שעכשיו הוא נפטר.
 
S

Small talk

New member
הדעה שלי לא ממש נחשבת

כי אני לא ממש מבינה בכתיבה ואני גם אוהבת כל מה שאת כותבת, אבל הדמעות היו בעיינים עד שסיימתי לקרוא.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה