[נועה לביא]

אויש, נו, זה באמת הכרחי?

זה שהיא בכיתה ז' לא אומר שהיא צריכה עכשיו לשמוע את כל "עובדות החיים" רק כי לכולכן מדגדג לחנך אותה. היא צעירה, ועכשיו זה זמן טוב דווקא לא לשמור בבטן. ככה כשהיא תהיה בוגרת המקסימום שהיא תגיד לבוס שלה בעבודה זה "אדיוט" ולא תצרח עליו את כל תסכולי העבר כשהיא כבר לא תוכל יותר. שני המקרים רחוקים מלהבטיח ש"הלכה המשכורת", אבל תסכימי שאת הראשון קל יהיה לפתור בהתנצלות (שאם הבוס האדיוט הוא גם בן אדם תהיה הדדית ואם הוא באמת אדיוט קליני - לא חייבים לעבוד אצלו, יש עוד בוסים בים) בעוד שהשני עשוי לגרום לה לא להתייצב לעבודה כמה ימים בשל הפאדיחה...

 

[זמן לילה]

סליחה שהגבתי

אשאיר את כל התגובות לך מעתה.

 

[נועה לביא]

חלילה ../images/Emo140.gif

זה גם לא מוען רק אליך (גם אם שורשר אליך). בכל מקרה, מתנצלת אם הטון היה צורם מדי, פשוט כל סדרות החינוך האלה הזכירו לי יותר מדי את בי"ס

 

[זמן לילה]

הייתי אומרת...

במקרה הכינותי מראש, אבל זה לא ממש מדויק. תראי מה קיבלתי אתמול בלילה במייל. (מאמינה בצירופי מקרים?)

עקרון 90/10 מאת סטיבן קובי STEPHEN COVEY גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים). מהו עקרון זה? 10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה? לרוב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו. כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו. אתה קובע את 90% הנותרים. אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך. אל תאפשר לאחרים לשטות בך; שלוט בתגובותיך. הנה דוגמא: אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך. אתה מתרגז . אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה. אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך. אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס. זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס. בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר. אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר. מדוע היה לך יום נורא? [א] האם הקפה גרם לכך? [ב] האם בתך גרמה לכך? [ג] האם השוטר גרם לכך? [ד] האם אתה גרמת לכך? התשובה הנכונה היא [ד] : אתה גרמת לכך. לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה. תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך. מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה? קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות. אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?" אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום. אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום. הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה. מדוע? בשל תגובותיך! באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה. אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך. הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10: אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'. איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך? זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך. נמסר לך שאתה מפוטר. מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר. אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים. ימים גרועים רודפים ימים גרועים. דברים נוראים קורים כל הזמן. לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים. הזמן מלא בדאגות. כעס הורס ידידויות. החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים.. החיים אינם מהנים כלל. מאבדים חברים אט אט. התעודד ! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ויישם אותה. זה ישנה את חייך !

 

[טון טון1]

../images/Emo32.gif

 

[den6]

לא קשור../images/Emo124.gif

אני סטודנטית בבצלאל, ירושלים, המחפשת להתגורר בת"א בחופשת הקיץ, אוגוסט עד אמצע אוקטובר. אם אתם יודעים על מישהו שמעוניין להתגורר בתקופה זו בירושלים (בדירה שלי) או סתם מישהו שנוסע וצריך שישמרו לו על בע"ח (בכיף, בכיף, בכיף) - בבקשה לשלוח מסר ונשתמע בהמשך תודה, ועל תכעסו שהוצאתי את הפורום מהקשרו המיידי ד.

 

[זמן לילה]

רוצה להגיב על SOS

מסרתי שם כבר מעל 10 גורים. ראיתי איך הם מתנהלים. לא ראיתי התעללות בבע"ח, ראיתי אנשים שאוהבים כלבים. כפי שאתם כבר יודעים, כשאני הייתי צריכה, אימצתי אצלם את אייס. אייס גדל מאז שהיה גור כן חודשיים במכלאה בלוד. שנה וחודשיים בכלוב קטן. לפני 3 חודשים SOS לקחו אותו יחד עם עוד קבוצת כלבים מהמכלאה והעבירו אותם לשיקום. חודשיים אייס היה בשיקום, שיכיר אנשים, שיחיה בבית (וזה פנסיון שהם מחזיקים עד כמה שידוע לי) וכך יוכל להסתגל למשפחה. לפני כחודש, כשהוא כבר בן שנה וחצי, אימצתי אותו. לא נראה לי שהייתי מאמצת אותו מהמכלאה בלוד כשהוא מרוח כולו בצרכים של עצמו (כי ככה מצאו אותו). אז רק העובדה ש-SOS משווקת לאנשים משהו קצת יותר אסטתי דורש השקעה. אם זה באמצעות השקעה עצמית או משפחות אומנות לא מעניין אותי. מה שחשוב זה האם הם מצליחים למצוא בתים לכלבים. וזה נראה לי שכן. אף אחד לא אימץ אותו מלוד. למה? אולי כי אין פרסום מספיק לאימוץ כלבים משם? כמו בהרבה מכלאות אחרות. אבל המכלאה בלוד לא המיתה אותו אלא החזיקה אותו גם שהפך לבוגר. וזה מעולה! כמו בכל תחום בעולם, יש הרבה גופים שמתמחים בחלקים שונים באותו תחום. אני חושבת שאין לריב מי יותר טוב אלא למצוא את שיתוף הפעולה בין כולם. ככה תושג התוצאה הכי טובה. אלה טובים בלשמור כלבים חיים, אלה טובים בלמצוא להם בית, וכל אחד צריך כסף כדי להחזיק את עצמו. היתרון של מכלאות וצע"ח הוא שיש להם מקום לאכסן את הכלבים ומימן חלקי של העיריה, היתרון של SOS הוא בפרסום. הם קבעו הרגל שמי שרוצה כלב יגיע בשבת. זה קבוע, תמיד יש שם כלבים ומגוון רב, המחיר הוא כמו בכל צע"ח שאני מכירה. גם אימוץ בצע"ח עולה כמה מאות שקלים. (שם גם יש הבדל בין כלב גזעי או מעורב- כמעט פי שניים). אז אני מזמינה את כולם לטפל בבע"ח כי יש הרבה והרבה מקום לכל דואג ומטפל. כל אחד ייתן איפה שהוא חזק. ויבוא לציון גואל. תחשבו איזו הצלחה תהיה אם יהיה שת"פ בין כל העמותות ולא תחרות. הלוואי ואזכה ב-50 מליון בפיס, אקים גוף שמאגד את כל העמותות ומשת"פ ביניהם. יש עוד בתכנית אבל בשביל זה, נדמה לי, צריך לשלוח טופס, לא?

 

[ילדה בלבן]

ארגון נוח לא אמור להיות הגוף הזה?

ולגבי SOS - הכל טוב ויפה, אבל כל עוד הם לא מוודאים שנמסרות רק כלבות מעוקרות/מוודאים שעוקרו, וכל עוד הם אפילו לא מחייבים סירוס - הם לא עושים כלום. אז נחמד לנו שיש מקום למסור כלבים (בעיקר כשאין לנו ברירה אחרת), חלקינו מסננים טוב את המשפחות, אבל SOS, בתור ארגון, אולי מציל הרבה כלבים, אבל גם מכפיל את מספרם.

 

[נועה לביא]

הם כן מחייבים עיקור

ולוקחים פיקדון עם זמן מוגבל בהתאם לגיל הכלבה (אם היא כבר הגיע לגיל שאפשר אז שבועיים-שלושה). הם אכן לא מחייבים סירוס (הכלבים של העמותה כן מסורסים ומעוקרות, אנחנו מדברים פה רק על מוסרים חיצוניים לעמותה), רק ממליצים ונותנים הנחה של חצי מחיר, וטוב שכך הם פועלים.

 

[ילדה בלבן]

גם כן "מחייבים"...

לפני כשלוש שנים המלצתי לשכנים שלי לאמץ כלב מ-SOS, כי הם רצו כלב ש"בא מבית ויודעים איך הוא מתנהג" וכבר היו על סף לקנות כלב מהמלטה ביתית. בתמימותי חשבתי שכך גם SOS יחייבו אותם לעקר את הגורה, דבר שהם לא התכוונו לעשות עם הגורה שרצו לקנות. כמובן ששנה וחצי אחרי כן, כשעזבתי את הדירה, הכלבה הזו כבר הייתה אחרי 2 המלטות ובהריון. כששאלתי אם SOS לא חייבו אותם לעקר, הם סיפרו שהיו צריכים להשאיר פיקדון של 200 ש"ח, ושלא אכפת להם להפסיד את זה "בשביל החוייה". ראבאק. וטוב שכך הם פועלים? מה כ"כ טוב בלא לחייב סירוס?

 

[נועה לביא]

עכשיו זה 500 שקל למיטב זכרוני

ומעבר לכך, מה בדיוק את רוצה שהם יעשו? מה עוד אפשר לעשות בשביל שיעקרו גורות מעבר ללקחת פיקדון? לבוא אליהם עם בריונים ולהרביץ להם? חיוב בסירוס מפספס הרבה אימוצים שלא צריך לפספס (אם כי עבור מוסר פרטי זה בהחלט אמצעי סינון מצויין, וכל עוד יכולים להמתין - מומלץ). גם כאן, צריך שוב להבחין בין כלבים של העמותה (והאמת, לא יודעת מה הם עושים בעניין הזה עם גורים שלהם, אם יש להם בכלל גורים באומנה, לא יצא לי להתקל) לבין כלבים שמביאים מוסרים.

 

[ילדה בלבן]

מה זה אימוצים שלא צריך לפספס?

אדם שלא מבין את חשיבות הסירוס לא צריך לאמץ כלב. לא צריך למסור "בכח". ומה אפשר לעשות? לקחת פקדון יותר גבוה, שיהיה לאנשים יותר קשה לוותר עליו. ומעבר לזה - לקחת פקדון גבוה מאוד גם מאלו שבאים עם גורים מהמלטות ביתיות. רוצים להכנס? תשאירו פקדון שיחייב אותכם לעקר את האמא.

 

[נועה לביא]

זה הכל או כלום, בגלל זה ניפול...

לא צריך למסור "בכוח", ובגלל זה אני אומרת שזה אמצעי סינון מצויין. אבל לא כל מי שלא מסרס עושה את זה מחוסר מודעות, ומבחינת האקוטיות של העניין - הרבה פחות. אני מסרתי גור לזוג נשוי, כנראה עולים חדשים (לא דיברתי איתם בעברית), שהאשה מאוד נרתעה מהמחשבה על הסירוס ואמרה שהיא לא רוצה (בעלה אני מאמינה שיחשוב על זה, ואולי ישכנע אותה. אין לדעת). לזוג הזה הייתי מוסרת גם באופן פרטי (וממליצה להם להתייעץ עם הוטרינר לגבי הסירוס ולחשוב על זה), לכאלה שאומרים "לא צריך, בשביל מה, מיותר" לא. לקחת פיקדון יותר גבוה מ500 שקל (ולא יותר גבוה כמו 600 שקל), כזה שזה יהיה לא סתם לא נעים לוותר עליו אלא דבר שפשוט אין מצב שעושים יגרום לכך שSOS כמעט ולא יוכלו למסור גורות שיש עוד כמה חודשים עד שיגיעו לגיל בו וטרינרים מעקרים. לגבי ההמלטות הביתיות - תעשי את זה והם פשוט לא יכנסו וימסרו את הגורים לאיזו עמותה (במקרה הטוב) מבחינתם בלית ברירה.

 

[ילדה בלבן]

אז מה עשינו בזה?

אנחנו מוסרים גורים, ובדרך מייצרים עוד. כך זה אף פעם לא ייגמר. המטרה צריכה להיות לא למסור כמה שיותר כלבים, אלא לצמצם לאט לאט את בעיית עודף הכלבים. עם פשרות כאלו נשאר תמיד במצב של "כיבוי שריפות".

 

[נועה לביא]

לא, המטרה היא למצוא איזון נכון בין השניים

וסירוס גם הרבה פחות קריטי מהבחינה הזו וגם יותר מרתיע אנשים (לא מבחינת המחיר, סירוס זול מעיקור). כמו כן, ואל תראי בזה ממוען ספציפית אליך כי זה לא, מי ש"פתרון בעיית עודף הכלבים" קודם מבחינתו למציאת בית טוב לכלב ספציפי (ועדיף אפילו שידרס!), הייתי רוצה להגיד שמוטב שיפרוש מהמקצוע אבל לא אגיד את זה כי תמיד חסרים פועלים ולהזיק הוא ממילא כבר לא יכול אז לא אגיד את זה. אסתפק רק בלהגיד שאותו אחד הוא חסר רגישות.

 

[ילדה בלבן]

אז דיעותינו חלוקות ../images/Emo13.gif

כי אם על כל אחד שאמסור רק בשביל עצם המסירה, יוולדו עוד 100 שיסבלו בלי שאצליח לעזור להם - מבחינתי לא עשיתי כלום.

 

[נועה לביא]

לא רק בשביל עצם המסירה

אלא בשביל מסירה מוצלחת. תראי, לא קשה יותר מדי לדעת אצל איזה בעלים פוטנציאליים הזכר הולך להעמיד "צאצאים לתפארת" ואצל איזה לא. כשאני מפרסמת זכרים אני תמיד (טוב, אפשר לחשוב כמה כבר יצא לי) כותבת "ימסר בתמורה להתחייבות לסירוס". אבל, ישנם בתים שמבחינתי אין שום בעיה למסור גם אם בהתחלה הם נרתעים מסירוס (ויכול מאוד להיות שיסרסו בהמשך כשיבינו שזה גורם לכלב לריב עם זכרים ו/או משיחה עם וטרינר). עם עיקור אני לא לוקחת צ'אנסים, ובגלל זה המסירה של באפי מדאיגה אותי (אולי בגלל זה לא פונים אלי?

).

 

[shima]

עזבי, ילדה בלבן

נועה מנסה לשתלח בי. אני כזו חסרת רגישות, לא אוהבת לראות עשרות אלפי כלבים מורדמים בעמותות. כמה נבזי מצידי.

 

[נועה לביא]

מעדיפה לראות אותם נדרסים?

העיקרון אותו עיקרון, כלב מת לא מעמיד צאצאים. רק פחות סבל.

 

[נועה לביא]

SOS מחזיקים במשפחות אומנות

כאשר המשפחה האומנת הכי גדולה הוא דייב ה

(שאגב, בהחלט קיים שת"פ בינו לבין ד"ר אור מלוד שגם היא

). דייב הוא גם זה שמדבר עם המשפחות המאמצות ומחליט האם כלב של העמותה ילך למשפחה או לא, ומי שאי פעם ראה את דייב עושה את הראיונות האלה תדבק לשונו לחיכו לפני שיהיה מסוגל להגיד שהעמותה פועלת למען כסף ולא למען בע"ח.