יומולדת עצוב../images/Emo16.gif
לאה שלי היום היינו צריכים לחגוג לך יומולדת... אני זוכרת את יום ההולדת 70 שחגגנו לך, זה היה אחד הימים הכי מאושרים בחיים שלי, כל כך נהניתי. 5 השנים שהיו לי הזכות להיות חלק מחייך, היו כמו מתנה שאין שווה ערך לה. את היית רב החובל שלי, מהרגע בו נפגשנו, כשאותן דמעות ואותו כאב קישרו בינינו לנצח. את היית לי אור כשראיתי רק חושך, את היית התקווה, כשלי לא הייתה כזאת ואז את עזבת...
אני זוכרת את המכתב שכתבתי לך והייתי אמורה להביא לך אותו ביום שישי והחלטתי לחכות ולהביא לך אותו לבית החולים ביום ראשון... וכבר לא זכיתי להביא לך אותו, אותו יום ראשון נורא ב-12.11, בו מסכי הטלוויזיה הראו את תמונתך עם מסגרת שחורה.
אותו יום קשה שהלכנו לכיכר ולא הייתי מסוגלת אפילו לעלות אלייך הביתה ולנחם, כי הייתי זקוקה כל כך לנחמה בעצמי. ולמחרת כשעמדתי כחלק ממשמר הכבוד ליד ארונך בכיכר הדמים ועמדתי ולא החזקתי מעמד והתמוטטתי, כי לא יכולתי לדמיין שאת שם בתוך הארון, את שתמיד ראית גם בשבילי את חצי הכוס המלאה ואת אינך.
ומשם נסענו להלוויה בהר הרצל, המקום שלא העזתי לדרוך בו מעולם, מעולם לא עברתי ליד הקבר של יצחק עד היום בו קברו אותך. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. איך ישבתי שם ליד המצבה ולא יכולתי לקום, זה הכה בי פתאום, פתאום ראיתי בפעם הראשונה את השם של יצחק על האבן ו.... לידו את השם שלך ו.. אין לי מושג איך קמתי בכלל.. אם לא כל אותם צלמים שתקעו בי את הפלאשים בלי הפסקה, הייתי בטח ישנה שם.. לידך.. בפרידה האחרונה. ומשם השבוע ההוא, השבוע שישבתי שבעה, ממש ישבתי שבעה, הייתי כל השבוע אצלך בבית עם המשפחה שלך ואני זוכרת שלא יצאתי החוצה כמעט.. ישבתי במטבח, לא יכולתי לראות את כל האנשים שבאים לנחם. כל "גדולי" האומה... הרגשתי שאת רק שלי ולא רציתי לחלוק את הכאב הזה עם אף אחד. כמעט שבע שנים עברו מאז אותו בוקר רע ועדיין כשאני שומעת את השיר רב חובל, אני יודעת כמה שהוא עלייך.. ואף אחד לא יבין. וכשאני שומעת את "הסתיו בלעדיו", אני לא מצליחה לעצור את הדמעות. אני רואה אותך בימייך האחרונים כשהשמיעו לך את השיר לראשונה ואני פשוט מתגעגעת.. מתגעגעת נורא
הו רב חובל, אמי שלי, זרועי תתמוך ראשך סיוט הוא לראותך פתאום נופלת על סיפונך רב החובל אינו עונה שפתיה חוורו אילמות היא לא תחוש מגע ידי, היא לא תתן לי אות. אבוי ליבי ליבי ליבי הו כתם דם שותת באשר רב החובל שלי צונח קר ומת ליבי ליבי ליבי הו כתם דם שותת עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל על הסיפון עליו נפלה אמי, רב החובל.