Subnormality

Mystic Circle

New member
שונאת להרגיש כמו התמונה השניה שורה ראשונה

בגלל זה שונאת לעבוד!!! וכדי להרגיש כמו האחרון צריך ללמוד שנים! מעדיפה כבר להתאבד
 

snoopytush

New member
למה זה נכון

צריך לשלוט בחשיפה. למשל כשכועסים לא צריך לחשוף את כל הכעס. וצריך טאקט . ואם מישהו לא מכיר אותנו ואנחנו ישר חושפים אותו לשריטות שלנו הוא עלול לברוח או לחשוב שאנחנו משוגעים.
 

Berethor

New member
אני בעד לחשוף כמה שאפשר

במיוחד דברים אישיותיים ומאפיינים. שידעו עם מי יש להם עסק, לטוב ולרע, אמיתי עדיף ממזוייף מבחינתי.
 

ברומבית

New member
אבל לא תמיד עוזר ש"ידעו עם מי יש עסק" ../images/Emo115.gif

אין צורך שכל האנשים סביבך ידעו בדיוק מי אתה וחשיפה בפני אנשים זרים יכולה לגרום להרבה צרות ואם אתה רוצה להתקרב למישהו, כדאי לחשוף בהדרגה, לא מיד להראות הכל
 

Larik

New member
אני אישית בעד להוציא החוצה את מה שבפנים

ברגע שבן אדם מסתיר משהו, ואחרים מגלים את מה שהוא מסתיר אז זה גורם לתחושה של אי נוחות. לעומת זאת, אם בן אדם לא מסתיר שום דבר (או שיש לו מעט מאוד להסתיר) - לא יקרה שום דבר אם אנשים ידעו את זה. וככל שבן אדם מסתיר יותר, זאת אומרת שהוא מתבייש במה שהוא. בן אדם שיש לו מה להסתיר חושב בצורה כזאת "איך אנשים יגיבו? מה יהיו התגובות שלהם? הם בטח יצחקו עלי, הם בטח ילעגו לי." בן אדם שאין לו מה להסתיר, זה בן אדם ששלם עם מה שהוא, ולכן הוא לא פוחד שאנשים ידעו כמה שיותר עליו. לגבי היכרות עם אנשים, אני כן חושב שלספר הכל זה דבר חשוב. אם הבן אדם השני נרתע ממה שהשני אומר - אז כנראה זה לא זה, וצריכים להמשיך הלאה.
 

ברומבית

New member
יש לי מה להגיד אבל המחשבות מבולגנות ../images/Emo122.gif

אני אזרוק כל מה שיש לי בראש... עמך הסליחה יש להסתיר, יש לא לחשוף. בסיטואציות שמצופה ממישהו לספר דברים מסוימים (או שבעקרון כדאי לספר, מסיבות כלשהן), והוא לא מספר או משקר בקשר אליהם, הוא מסתיר. אבל יש מצבים שלא צריך לספר, ואז זה לא להסתיר, סתם לא לספר. אם לא מספרים משהו, זה לאו דוקא הסתתרות. ואפשר לספר הרבה דברים ולשמור לעצמך דברים אחרים, ועדיין להיות "מספיק" חשוף ועם אדם שרוצים להתקרב אליו, לפעמים כדאי לקבל התרשמות ראשונית כדי לראות אם כדאי להיחשף בפניו. אם רואים שנמצאים מול בן אדם מספיק טוב שלא יזלזל או ילעג, כדאי לספר. כשרואים שהאדם השני באמת "שווה את החשיפה". ובכל מקרה, עדיף לספר כשהעניין רלוונטי, ולא להיחשף "בכוח" גם כשלא מתביישים, אנשים יכולים להציק בגלל דברים מסוימים שהם יודעים על מישהו. נכון שאם האדם שלם עם עצמו, הוא יפגע הרבה פחות, אבל בכל מקרה לפעמים עדיף להימנע, ולו כדי למנוע בזבוז זמן על התגובה של האדם השני. כשמישהו לא מספר משהו ואז אנשים מגלים, זה אומר שהוא נמצא במצב שהוא לא באמת יכול שלא ידעו עליו. אם הוא תקוע במצב שבסוף במילא כולם ידעו, עדיף לספר הכל...
 

ברומבית

New member
היה לי גם סיכום!

אני בעצם מסכימה עם מה שאתה אומר - שלא צריך להתבייש לספר - פשוט לא תמיד יש צורך לספר במצבים שונים יש צורך ברמה שונה לשתף אחרים בעניינים אישיים
 

ברומבית

New member
ואחרי שחשבתי... ../images/Emo115.gif

אין הרבה מצבים שבהם *צריך* להיחשף. נחשפים אם רוצים.
 

Berethor

New member
אני גם לא מאמין גדול בטאקט

לדעתי צריך לתת לאדם אפשרות לברוח, לא להציג בפניו "תאני" המזוייף והטוב, אבל גם לא לעשות דווקא.
 

ברומבית

New member
טאשק זה רק כדי לא לפגוע ../images/Emo115.gif

לעדן את המחוות השליליות, כי אנשים יכולים להיעלב גם כשלא מתכוונים להעליב אותם. זה לא חייב להיות העמדת פנים
 
../images/Emo45.gif יש הבדל גדול בין חוסר טאקט לשקר

אפשר לספר את האמת בצורה יפה שלא פוגעת. בזהירות. לא חייבים לספר כל דבר בחוסר טאקט כדי לספר את האמת. כמו שאתה לא מגיע למישהו שאדם קרוב אליו מת ואומר לו: אבא שלך מת! (עם חיוך וישר לפרצוף
) אתה נכנס אליו הביתה. אתה מרכין את הראש. אתה נותן לו להבין שמשהו רע קרה. לאט לאט ובזהירות אתה מספר לו מי ומה. כן, זה יכאב בכל מקרה. כן, את האמת הוא יצטרך לדעת. ועדיין - אפשר להגיד ברגישות ואפשר להגיד בחוסר טאקט..
 
למעלה