אני מתפרקת.
זהו, כבר אין מי שיתמוך בי. חברה טובה שלי בבית חולים. היא משתחררת ביום ראשון. ופאק. היא ילדה כ"כ בריאה. אבל מה? היא רזה. רזונת. פשוט מקל. היא הייתה בהתעמלות אומנותית והיא לא אוהבת בכלל דברים מתוקים. היא חולה בגלל שהיא רזה מדיי וכל הגוף כואב לה. ואני עוד מתלוננת. טח. הייתי בחוג וילדה אחת שאני יודעת שהיא עוקצנית כזו באה לאופיר, שהיא הבת של המורה לריקוד, והתחילה לצחוק ודיברה עליי באוזן שלה, והיא הסתכלה עליי, היא חושבת שאני לא יודעת שהיא מדברת עליי. אח"כ היא עוד באה ושואלת אותי שאלות. אני אוהבת את אופיר. היא באמת ילדה מקסימה. אבל היא חייכה, וצחקה, וזה מאוד פגע בי. חשבתי שהיא ידידה שלי, אני יודעת? תמיד הלכנו ביחד, סבתא שלה גרה לידי. ו.. לא יודעת. לא ציפיתי ממנה לזה. הן חבורה של בנות כאלו.. מקובלות. אתם יודעים. ואופיר עשירה. מאוד עשירה. וממש לא נעים לי לידה. ו.. אני ממש ממש לא יודעת. לפני החופש האמא שלה אמרה שאופיר ואני אתו דבר בערך, שתינו צריכות טיפה לרזות. אז אופיר חזרה אחרי החופש ממש רזה. ואני, נשארתי שמנה. ואופיר כזו יפה. ואני לבד בחוג. חברה שלי כמעט לא באה. ופאק. זה לא כיף ככה. לא כיף.
, אולי מאוחר בלילה..
