../images/Emo32.gif ../images/Emo41.gif סוכת שלום
המאמר הבא ארוך מעט לפורום. לכן מי שירצה לקרוא אותו בנפרד, מוזמן להוריד את הקובץ המצורף. לפני כן אני מבקש לזעוק גם ביום חג כנגד עוול משווע לציבור פגועי נפש. משום מה מקובל בקרב הציבור ה"נאור", שמחלת נפש היא מחלה מידבקת או משהו כעין צרעת. לחולי הנפש אין מקום לכאורה בתוך הקהילה. אני מבש להעיד בזטאת, כי בימיי התנדבתי לעזור גם לחולי נפש - צעירים ומבוגרים כאחד ללא שום בושה. לפני שנים רבות אף הדרכתי אחד מהם לבר-מצווה. כאשר ראיתי את דמעות האושר בעיני האב המאושר, בכיתי גם אני. זה היה האושר הגדול שלי. אותו תלמיד כיום כבן 35 זוכר אותי היטב ולא שוכח לשאול לשלומי כל אימת שפוגש אותי, וזה לא קורה הרבה. מוסד לחולי נפש עומד בפני סבכנת סגירה בשל תלונות שכנים ודייריו החוסים עלולים למצוא עצמם ברחוב בסכנה גדולה. איפה כל הציניקנים רודפי הצדק? הודעה זאת אין לה קשר לכאורה עם המאמר אבל התוכן שלו מתקשר כמעט עם כל דבר. להזכיר שוב: המאמר כולו צורף גם כקובץ "וורד".
"ופרוש עלינו סוכת שלומך" (הרהורים לחג הסוכות) דומה, שרבות כבר נכתב אודות החג. במאמר זה לא באתי אלא להוסיף מהרהורי ליבי. רבים שואלים: מדוע הקב"ה ברא אותי כך? לא מעט משיבים: אלך ואסיר את הכיפה שלראשי וכך אראה להקב"ה, שאינני אוהב אותו. אין ספק, שחייו של ההומו הדתי קשים. כמה הומופוביה שיש בחברה הרי בחברה הדתית נושא זה עדיין בגדר "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי חרם הוא". אומנם אני מוצא לאחרונה רבנים רבים, שנחשבים בעיניי כמחמירים, מגלים אמפטיה והבנה לצורכי הציבור הדתי אבל עדיין זה לא חלחל מספיק אל תוך הציבור. מי אשם בכך? אינני יודע וגם אינני רוצה לחפש אשמים. עלינו לנסות לפתור בעיות, ואם לא נגיע להבנה הדדית, שום דבר לא יזוז, או אם יזוז, יהיה זה בעצלתיים. בשורות אלו אני מבקש להביא דימוים מחג הסוכות, כפי שכבר הזכרתי בהודעות או בתגובות קודמות. מדרש "שיר השירים" אומר: "'כפלח הרימון רקתך". אל תקרי "רקתך" אלא "ריקנך" – אפילו ריקנים שבעם מלאים מצוות כרימון'. ראו איזו העזה! המדרש סירס מלה שלמה ושינה את משמעותה מקצה לקצה רק כדי ללמד זכות על עם ישראל. בכל יהודי יש ניצוץ א-לוהי וכל אחד הוא חלק מנשמת א-לוה. לכן נאמר: "כל האזרח בישראל ישבו בסכת". לא כתוב "בסוכות" אלא "בסוכת" (כתיב לשון יחיד), כלומר: ראוים כל ישראל לשבת בסוכה אחת. אם תאמרו: מנין הזכות למנאפים ולמגלי עריות לשבת בסוכה אחת? אשיב לכם: איננו מבינים בבני אדם. האיסורים אומנם חמורים אבל לא אנו אלה, שרשאים לשפוט. כל ישראל ראוים לשבת בסוכה אחת. במסכת "בבא מציעא", שאותה סיימו אך לפני למעלה מחודש לומדי הדף היומי נאמר: "'והשבותו לו" - באבידת גופו הכתוב מדבר' כיצד הגיעה הגמרא לאבידת גופו בה בשעה, שהפסוק הקודם דיבר על שור או שה? התשובה היא: גוף הפסוק. הפסוק הראשון דיבר על "כי תראה את שור אחיך או שיו תועים בדרך והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". ואילו הפסוק השני קצת תמוה בהקשרו: "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו". מה עניין אחיך אצל שור ושה? הייתכן, שאמצא שור או שה תועים בדרך ולא אדע, שהם של אחי?! לא פשוט. לכן פירשתי את הפסוק כך: "ואם לא קרוב אחיך אליך", כלומר: אין מדובר על שור או שה תועים אלא על אחי. אחי הוא התועה, משום שלא למד, או שלמד שלא כדין מרבותיו; "ולא ידעתו", כלומר: אינני מכיר בו כאחי בגלל התרחקותו מתורה ומצוות; "ואספתו אל תוך ביתך", כלומר: יש להכניס אותו לבית של תורה ולאפשר לו להריח מהבושם האמיתי או במילים אחרות: יש להצמיד את הערבה לאתרוג, ללולב ולהדס, כדי שתוכל ליהנות מריחם ומטעמם; "והיה עמך", כלומר: עליך להעניק לו הרגשה, שהוא חלק ממך, בדיוק כפי שהערבה היא חלק מארבעת המינים ובלעדיה לא ניתן לקיים את המצווה; "עד דרוש אחיך אותו", כלומר: עד שישוב לדרוש את ה' ככתוב: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב". אין כמו חג הסוכות לסמל את האחדות והשלמות בעם. עכשיו נשאלת השאלה: מה עלינו לעשות כדי להתקרב אל האתרוג? עלינו להסביר בפשטות: אנו רוצים לטעום מטעם הלולב והאתרוג ולהתבשם מריח האתרוג וההדסים. גם אם אין בנו תורה ומעשים טובים, לפחות לא נהיה פחותים מהערבה. הבעייה ההומוסקסואלית לא תיפטר אז, אבל רבים מאיתנו, שבעייתם היא יותר פסיכולוגית, יוכלו למצוא אהבה גם בקרב המין השני ולהקים משפחות לתפארת מבלי להסתיר את נטייתם. גם אלה, שלא יוכלו להגשים את מאוויים, ידעו, שלפחות זכויות רבות להם ואל להם לבוא בטרוניא כלפי הקב"ה, כי איננו מבינים את דרכיו ואת מחשבותיו. רק דבר אחד עלינו לדעת: עלינו להתרחק ממחלוקות פנימיות, שהן כמו אש. האש תזיק לנו ואך ורק לנו. בשנה שחלפה היינו עדים לרצח שפל ומזעזע של 2 צעירים, שכל חטאם היה הימצאם במקום תרבות, שבו אמורים היו לקבל תמיכה נפשית לנטייתם, מבלי שביצעו כל פשע. הפושע האמיתי הוא הרוצח ואני מקווה, שאם לא יקבל את עונשו מידי בשר ודם, יבוא על עונשו מידי שמים, כי אין מחילה ולא סליחה ולא כפרה על רצח חפים מפשע, גם אם לא היו עדים והתראה. יש בנו דעות שונות ומותר לבקר דעה שונה. רק יש לדעת, כיצד להוציא את הביקורת החוצה. יש לנהוג בנימוס גם כלפי מי שחושב אחרת מאיתנו ולהבין, שלשום רב אין מונופול על הדת לקבוע, מיהו דתי ומי איננו דתי. מהלשון "הוכח תוכיח" משמע, שיש להוכיח עוד ועוד אפילו מאה פעמים תוך כדי קיום המשך הפסוק: "ולא תישא עליו חטא" ומאמר חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". כמובן אין לצפות מהרב להתיר את האסור וגם אל לנו לחדש חידושים מפליגים ומסוכנים, שאין להם אח ורע בשום מקור קדום. עלינו להתמודד עם נטייתנו מתוך אהבת ה' ולהשתדל להימנע ככל האפשר מכל איסור שהוא, אבל גם אם חטאנו, נשתדל לכפר על חטאינו בצדקה ובמעשים טובים ע"י ההתבשמות מההדס ומהאתרוג וטעימה מהאתרוג ומהלולב. אני מחזק בזאת את ידי כולנו ומאחל לכל, שאהבת התורה ואהבתו יתברך תעמוד לימיננו, שנזכה להתגבר על כל המכשולים שבדרך ולהתחזק בתורה וביראת שמים. לכולם – זיכרו, שרק בחג הסוכות נאמר 3 פעמים "והיית אך שמח". כל "אכין" ו"רקין" שבתורה משמעותם מיעוט, כלומר: אין לנו להתעסק בחג אלה בשמחה ועוד שמחה ועוד שמחה. עוד שמעתי באותו עניין: "והיית אך..." אפילו שאתה "אך" כלומר במיעוט נרדף ומדוכא, "שמח" כלומר: חובה עליה להיות שמח בשמחת החג. אסיים באימרה המסורתית, הקשורה לחג הסוכות: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו" תוך בקשה מאופיר – מנהלנו היקר (הספקת להתאושש מטיול?) לפרט מעט על משמעות "שמחת בית השואבה". אז שיהיה לכולנו חג שמח! לא אשכח גם ברכת ישר כוח לליאור על דבריו הנאים לחג. עוד סוד קטן אחד: החודש יש לנו עוד שני ימי הולדת לגולשים ותיקים. מוכנים לנחש? אם לא, עמדו על המשמר. בעוד כמה ימים תדעו הכל.
המאמר הבא ארוך מעט לפורום. לכן מי שירצה לקרוא אותו בנפרד, מוזמן להוריד את הקובץ המצורף. לפני כן אני מבקש לזעוק גם ביום חג כנגד עוול משווע לציבור פגועי נפש. משום מה מקובל בקרב הציבור ה"נאור", שמחלת נפש היא מחלה מידבקת או משהו כעין צרעת. לחולי הנפש אין מקום לכאורה בתוך הקהילה. אני מבש להעיד בזטאת, כי בימיי התנדבתי לעזור גם לחולי נפש - צעירים ומבוגרים כאחד ללא שום בושה. לפני שנים רבות אף הדרכתי אחד מהם לבר-מצווה. כאשר ראיתי את דמעות האושר בעיני האב המאושר, בכיתי גם אני. זה היה האושר הגדול שלי. אותו תלמיד כיום כבן 35 זוכר אותי היטב ולא שוכח לשאול לשלומי כל אימת שפוגש אותי, וזה לא קורה הרבה. מוסד לחולי נפש עומד בפני סבכנת סגירה בשל תלונות שכנים ודייריו החוסים עלולים למצוא עצמם ברחוב בסכנה גדולה. איפה כל הציניקנים רודפי הצדק? הודעה זאת אין לה קשר לכאורה עם המאמר אבל התוכן שלו מתקשר כמעט עם כל דבר. להזכיר שוב: המאמר כולו צורף גם כקובץ "וורד".