אושר. פשוט אושר. ../images/Emo101.gif
כן, זה ארוך וכן, חפרתי אז כל הכבוד למי שהגיע לסוף
אממ אני פשוט חייבת לספר את זה למישהו וכבר די חפרתי לכל האנשים שאני מכירה על הנושא הזה אז אתם המפלט האחרון שלי :] למי שלא יודע, אני רוקדת מגיל 8. אני רוקדת בלט קלאסי, מודרני, ג'אז, ריקודי עם וגם שיעורי גמישות. בעבר גם למדתי אימפרוביזציה ועשיתי פילאטיס

השנה הזאת בסטודיו היא פשוט.. איך אני אגדיר אותה? השנה הכי מאושרת בחיי. אני פשוט נהנת מכל שנייה שם. התקרבתי אל הבנות בסטודיו בטירוף, הפכנו להיות החברות הכי טובות שיש וזה מעבר לחברות למחול, זאת ממש חברות חזקה. המורים שמלמדים אותי השנה הם פשוט
מדהימים! הם תותחים אחד אחד ואני כל כך מלאת תודה שיש לי את ההזדמנות הזו ללמוד עם מורים כאלה. כשאני רואה אותם רוקדים או מדגימים תרגילים אני בשוק מהשלמות שבה הם מבצעים כל תנועה ותנועה. זה פשוט לא ייאמן כמה שהם טובים. אם תראו אותם רוקדים הלסת שלכם אשכרה תיפול לרצפה. השבוע האחרון היה מעולה במיוחד. היינו רק 5 בנות ביום שלישי בסטודיו כי כל שאר הבנות בקבוצה יצאו לטיול שנתי אז היו לנו מעין שיעורים פרטיים וזה היה אחד הדברים הכי כיפיים שיש! בשיעור הראשון במקום שיעור גמישות שכנענו את המורה שלנו שתעשה לנו פילאטיס וכבר שכחתי כמה כיף זה לעשות פילאטיס. בשיעור השני היה לנו קלאסי עם מורה שאני פשוט מתה עליה [איריס] ועשינו גראנד ז'אטים מהפינה [קפיצות בשפגט באוויר] אז אחרי התרגיל היא אמרה לי: "טל, הקפיצות שלך יותר חזקות ברגל שמאל." אני: "כן." איריס: "את שמאלית?" אני: "לא." איריס: "טוב
" כי זה מאוד מוזר שמישהו חזק יותר ברגל שמאל אם הוא ימני
ובסוף תרגיל כלשהו [פונדו אם זה אומר לכן משהו
] היא אמרה לי "טל, הפונדו היה ממש יפה, כל הכבוד." וכולי הסמקתי
והשנה בכללי אני מקבלת המון מחמאות מהמורים למחול וכל פעם מחדש אני מתרגשת, אפילו מהמחמאה הכי קטנה שיש. כי באמת שהשנה אני נותנת 200% מהיכולות שלי ואני משקיעה במחול כל טיפת אנרגיה שיש לי בגוף ורואים את זה. אני רואה את ההתקדמות שלי וזאת התקדמות מטורפת והמורים שלי גם החמיאו לי כמה פעמים על זה. ובחזרה לשבוע הזה, ביום רביעי היינו רק 4 בנות כי עוד אחת לא הגיעה לסטודיו וחצי משיעור קלאסי היינו רק 3 בנות כי אחת עשתה בדיקות דם באותו היום והיא הרגישה ממש לא טוב וחלשה אז היא לא עשתה שיעור מלא. בגלל שהיינו ממש קצת בנות אז הצטרפנו באותו היום לשיעורים של הקבוצה שהיא רמה-2 מתחת לקבוצה שלי. השיעור הראשון היה שיעור עם סטפן שהוא גם מלמד את הקבוצה שלי. והקדמה קטנה לפני הסיפור, סטפן הוא מורה לבלט קלאסי, הוא צרפתי ואחד הבני האדם הכי מצחיקים שאי פעם תפגשו. הצחוק שלו זה הצחוק הכי מדבק שיש
אה ו, הוא חתיך [שיער בלונדיני, עיניים כחולות ובשביל השאר תפעילו את הדימיון
]

לפני השיעור סיכמנו בנינו [הבנות של הקבוצה שלי] שנעמוד בשורה האחרונה בשיעור כי בכל זאת הצטרפנו לשיעור של קבוצה אחרת ולא יפה לתפוס את המקומות קדימה בשיעור שלהם. אז אחרי הבר עשינו מה שסיכמנו ונעמדנו ממש מטר מהבר שזה ממש מאחור. סטפן התחיל להדגים את התרגיל ואני ותום הסתכלנו אחת על השנייה ולא הבנו למה אין מלפנינו בנות ופתאום שתינו הסתכלנו אחורה ביחד וראינו את כ-ל הבנות של הקבוצה שמתחתינו עומדות מאחורינו. ואז אמרתי לתום: "קבלי איך הן מפחדות ממנו רצח." ושתינו התחלנו להיקרע מצחוק ולא היה לנו נעים לצחוק ליד כולם אז ניסינו לעצור את הצחוק וזה היה נשמע כאילו אנחנו נחנקות
סטפן שמע שאנחנו צוחקות אז הוא הסתובב וכשהוא קלט על מה אנחנו צוחקות גם הוא התחיל לצחוק בשקט ואיך שאני ותום שמענו אותו נקרענו עוד יותר מצחוק כי יש לו את הצחוק הכי מדבק בעולם! החלטנו בסוף להתקדם קדימה [אני, תום, ליאור ונופר] ונעמדנו בשורה ראשונה וכל צעד שלנו הקבוצה שמתחתינו מתקדמת צעד אחרינו. הסיטואציה הזאת הייתה אחת הסיטואציות המצחיקות שיש
בסוף אחת מהבנות מהקבוצה שמתחתינו תפסה אומץ והצטרפה לשורה שלנו
אני, תום, ליאור ונופר מרגישות מאוד בנוח ליד סטפן אז לא הייתה לנו בעיה לעמוד בשורה הראשונה ואני בכלל עמדתי 2 ס"מ ממנו כי אני הייתי האמצעית בשורה והוא הדגים את התרגיל מולי. כשעשינו איזה תרגיל סטפן עשה איתנו והוא עשה את זה כ"מראה", כלומר שהוא עומד עם הפנים אלינו ועושה איתנו ולא עם הגב אלינו אז הוא עמד מולי וכל התרגיל אני והוא כמעט מתנגשים וכל שנייה אני זזה אחורה והוא זז אחורה ואז התבלבלתי וכולי נלחצתי אז הוא אמר לי: "לא נורא, תירגעי, תמשיכי" וכולו מחייך אליי
בתרגיל אחר יש קטע מאוד קשה של באלאנס וכולי התחלתי לרעוד אז פתאום הוא אמר לי בשקט: "אל תדאגי, גם לי זה קשה." וחייך כאילו הוא הרגע גילה לי סוד ואני התחלתי לצחוק ואף אחד לא הבין למה
קיצר, חפרתי. מה שרציתי להגיד זה שהשבוע היה אחד השבועות המצחיקים בסטודיו, לא הפסקתי לצחוק לשנייה
והשיעורים היו מ-ע-ו-ל-י-ם והיה פשוט כיף! והמופעי סוף שנה מתקרבים והלחץ הזה פשוט כייפי D: אני כל כך מאושרת להיות במקום הזה ואם חס וחלילה המורים שלי יתחלפו שנה הבאה, הלב שלי פשוט יישבר. רציני. הם המורים הכי טובים שיש ואין אבל פשוט אין עליהם. הם גם רקדנים מדהימים וגם מורים מדהימים
גם הבנות בסטודיו וגם המורים פשוט נפלאים ונחמדים ואנשים טובים ואני כל כך שמחה שהכרתי אותם. המחול שינה את החיים שלי מקצה לקצה. להיות בסטודיו זה להרגיש בהיי מבחינתי. זה אושר עילאי, הרגשה שאי אפשר לתאר. כשאני רוקדת, אין דאגות ואין לחץ ואין בעיות ואין לימודים ומבחנים מעיקים והכל כל כך מושלם וטוב. הכל מתגמד לעומת התחושה הנפלאה הזאת של המחול. זה פשוט להיות בעולם אחר, כאילו ברגע שאני נכנסת לסטודיו נכנסתי לעולם אחר שלא קשור בעליל לעולם הרגיל שאני חיה בו ופאק, זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. מחול זה פשוט
אהבת חיי. אני יודעת שזה בטח לא מעניין אתכם כי אתם בטח לא מתעניינים בריקוד אבל תנסו לקשר את זה לנושא אחר שאתם אוהבים בחיים ותבינו איך אני מרגישה

כל מי שקרה מקבל פיצוי בצורת
ו-
D: