../images/Emo32.gif שריטה?!
שריטה? אין לי דרך אחרת לתאר את זה. לא מזמן סללו מחדש רצועת אספלט קטנה ליד ביתי. משהו כמו 3*2 מטרים. אספלט חדש ושחור, מפנק כזה, בשרני ומלא תאווה. כל פעם שאני עובר לידו אני רואה את האספלט קורץ אלי. הוא תמיד מת מצחוק אחרי שאני נוסע עליו. כאילו שסתם מעבר של גומי וסיליקה על אבנים מעורבבות בתוצרי נפט זה קטן עליו. ואני, קשה לי להחזיק את עצמי. אני מוצא אותי עושה סיבוב ועוד סיבוב רק כדי לחזור ולדרוך עליו, להשפיל אותו, להראות לו מי הבוס. אבל הוא לא נעלם. לא משנה באיזו פראות אני נוסע עליו, זה לא מזיז לו. עד שיום אחד הבנתי. הקריצה היתה התגרות, מחווה חברית, ולא התנשאות. קריצה עם חיוך. מאז אני והאספלט שלי חברים טובים. כל פעם שאני חוזר הביתה, אני סוטה מעט לומר לו שלום. נעשינו חברים טובים האספלט שלי ואני. בשבוע שעבר החלפתי רפידות בלם קדמי. פעם ראשונה באופנוע זה (אחרי שנה+). פתאום הוא בולם. פחד עד כמה שהוא יודע לבלום. האספלט שלי מאוד אוהב את זה. זה מגרד לו את הגב ועושה לו טוב. פיתחתי מנהג. כל פעם שאני חוזר הביתה, אני עושה איזה סטופי בריא, לפני שאני משכיב את האופנוע לישון. לא משהו פראי, לא רולינג-סטופי (עדיין?), פשוט סטופי אחד קטן בשביל הבריאות. רק להרים את הגלגל האחורי באיזה מטר וגמרנו. מערכת הדם שלי חייבת את זה. יש לזה אפילו הסבר רפואי: אני חוזר מהעבודה, מותש, שעות ערב מאוחרות. פמפום כדוריות הדם לא מצליח להגיע לגובה העיניים. סטופי קצר, וכל הדם מוזרק חזרה לתוך הראש, בצירוף אי אילו מיליגרם של אדרנלין וסרוטנין. פשוט פעולה כימית קצרה ובריאה. הוא שאמרתי, שריטה.
CBRRRRRR
שריטה? אין לי דרך אחרת לתאר את זה. לא מזמן סללו מחדש רצועת אספלט קטנה ליד ביתי. משהו כמו 3*2 מטרים. אספלט חדש ושחור, מפנק כזה, בשרני ומלא תאווה. כל פעם שאני עובר לידו אני רואה את האספלט קורץ אלי. הוא תמיד מת מצחוק אחרי שאני נוסע עליו. כאילו שסתם מעבר של גומי וסיליקה על אבנים מעורבבות בתוצרי נפט זה קטן עליו. ואני, קשה לי להחזיק את עצמי. אני מוצא אותי עושה סיבוב ועוד סיבוב רק כדי לחזור ולדרוך עליו, להשפיל אותו, להראות לו מי הבוס. אבל הוא לא נעלם. לא משנה באיזו פראות אני נוסע עליו, זה לא מזיז לו. עד שיום אחד הבנתי. הקריצה היתה התגרות, מחווה חברית, ולא התנשאות. קריצה עם חיוך. מאז אני והאספלט שלי חברים טובים. כל פעם שאני חוזר הביתה, אני סוטה מעט לומר לו שלום. נעשינו חברים טובים האספלט שלי ואני. בשבוע שעבר החלפתי רפידות בלם קדמי. פעם ראשונה באופנוע זה (אחרי שנה+). פתאום הוא בולם. פחד עד כמה שהוא יודע לבלום. האספלט שלי מאוד אוהב את זה. זה מגרד לו את הגב ועושה לו טוב. פיתחתי מנהג. כל פעם שאני חוזר הביתה, אני עושה איזה סטופי בריא, לפני שאני משכיב את האופנוע לישון. לא משהו פראי, לא רולינג-סטופי (עדיין?), פשוט סטופי אחד קטן בשביל הבריאות. רק להרים את הגלגל האחורי באיזה מטר וגמרנו. מערכת הדם שלי חייבת את זה. יש לזה אפילו הסבר רפואי: אני חוזר מהעבודה, מותש, שעות ערב מאוחרות. פמפום כדוריות הדם לא מצליח להגיע לגובה העיניים. סטופי קצר, וכל הדם מוזרק חזרה לתוך הראש, בצירוף אי אילו מיליגרם של אדרנלין וסרוטנין. פשוט פעולה כימית קצרה ובריאה. הוא שאמרתי, שריטה.
