../images/Emo32.gif של שבת וחג ../images/Emo48.gif
שלום חברים, היום השירשור התאחר מסיבות כאלה ואחרות, מקווים שתסלחו לנו... אז מה היה לנו השבוע? שירשורים:
מסע סוכות- סופר מריו
"כיפה סרוגה"/ אפרים קישון- איילת
איך עבר הצום?- נתן
דמעת המפקד- גילת
מטרות לשנה הבאה- איילת
פיוטים- אריאל
לפני סוכות- יוסף
דירה להשכיר- ליעד
סיפור יפה(?)- אל חי רשימת ברוכים הבאים ומז"ט אחד...- אם שכחנו מישו סליחה מראש:
ליעל ברוכי,
לסופר מריו,
זהר 1,
וצדיק נסטר- על ההצטרפות ו
לתמר על היומולדת.
להזכירכם, מחר בערב נפרסם מיהו המנצח המאושר בתחרות המירוץ למיליון, יישר כוח על ההשקעה
מחר בערב תקבלו, כמובן כל מי שאישר שהוא רוצה להשתתף, במסרים מיהו הענק שלכם ומהם החוקים למשחק גמד-ענק, היכונו. כל מי שרוצה להשתתף ולא זוכר אם הודיע לנו, אנא הודיעו עד מחר ב- 23:00 מקסימום.
המפגש כאמור, טחנו את הנושא.., יתקיים ביום שלישי באחת וחצי, באור עקיבא, הכוונות בהמשך השבוע
אנחנו מאחלים לכולכם שבת של שלום ושקט, חג שמח ומהנה תנצלו את החופשה הזאת להתרענן ולצבור כוחות זמני שבת וחג ישורשרו לכאן, תודה לעמיצורית על ההשקעה
סיפור לשבת הבחור המסולסל /אסתר קל כל הדברים הנפלאים קורים לי כשאני מתקלחת באוטובוס או נוסעת באמבטיה. סליחה, כשאני נוסעת באוטובוס או מתקלחת באמבטיה. וזה היה באוטובוס. היה לילה. האוטובוס היה ריק למחצה. חיפה. לאוטובוס עלו איש ואישה, סבתא עם מזוודה, חיילת, שני גברים, וצעיר מסולסל שיער, שישב כששתי רגליו הארוכות מונחות על המושב הקדמי הריק שלפניו, כולו מצטנף במעילו מתכוון לשינה עמוקה. שומדבר לא אכפת לו. חשבתי בליבי: "אה, איזה נוער זה?! אפילו מעטים האנשים באוטובוס, הרי זה מקום ציבורי, איך זה מניחים נעליים גסות ע"ג המושב? איזה זלזול, איזה חוסר חינוך, מה יגידו עלינו? איזה נוער זה?" לפתע קמה מהומה באוטובוס, מישו כרע-נפל. רצו לנהג, האוטובוס עצר באחת. אנשים התרוממו "מה קרה?" "שקט, שומדבר. מישו מרגיש לו טוב?" - פתאום שמעתי קול נותן הוראות ברורות. " רגע, בזהירות! לא כך! קודם את הראש! נוריד אותו מן האוטובוס וננסה לעצור מכונית שתיקח אותו לבי"ח" מכוניות חלפו ולא עצרו. מה לעשות? ושוב נשמעו ההוראות השקטות והברורות: " נעלה אותו חזרה לאוטובוס, נשכיבו בספסל האחורי, לפתוח חלון!" הסתכלתי ולא האמנתי, הבחור המסולסל, זה שישן עם נעליו על המושב, הוא שנשא עם שניים אחרים את החולה והשכיבו על הספסל, הוא שנותן את ההוראות השקטות. וכולם שומעים לקולו. הוא שעמד ליד החולה כל זמן הנסיעה, החזיק בידו, פתח את כפתורי חולצתו ואמר לו: " את תהיה בסדר, ואל תדאג, אנחנו נוסעים לבי"ח, שם תקבל טיפול, ותן לי את הכתובת שלך. אני כבר אודיע בבית, אין מה להתבייש, זה קורה". האוטובוס סטה ממסלולו ונסע לבי"ח הקרוב. הבחור המסולסל קפץ ראשון אל הפתח, נתן הוראות למביא האלונקה, נפרד מן האיש לשלום, איחל לו החלמה וקפץ עלה חזרה לאוטובוס. האוטובוס חזר אל דרך המלך ואנחנו המשכנו אל תוך הלילה, כבר מתקרבים לתל אביב. העפתי מבט על יושבי האוטובוס. איש ואישה, סבתא עם מזוודה, ו..שוב הצעיר מסולסל השיער. שתי רגליו הנעולות נעליים גסות, מונחות על הספסל שלפניו, ראשו שקוע בתוך צווארון מעילו המורם והוא ישן שינה עמוקה כאילו כלום, שומדבר לא אכפת לו....
האומנם?...