ראשית חייבת לתת לך חיבוק דובי כזה
שנית אני בטוחה שאנשים אמרו לך בוודאי למה עד היום לא אמרת כלום למה עד היום לא צעקת את כאביך וכו' אבל אני אישית מבינה אותך מבינה את הפחד המשתק הזה פחד שקשה מאוד להסביר אותו אפילו פחד שכל הגוף פשוט ננעל, ללא תפקוד וללא מחשבה אני שמחה עבורך, שסוף סוף יצאת מהזוועה הנוראית הזו למרות שאת הזיכרון המר הזה, קשה מאוד למחוק אבל הנה שבוע חדש בפתח וקחי נשימה עמוקה קחי חיבוק חזק וארוך ממני ותנסי למרות כל הקשיים להזכר רק בדברים טובים וחיוביים תני לנשמה שלך לנוח קצת עבורך ועבור ילדיך מי כמוני יודעת, שבכתיבה הכל יוצא החוצה זה עוזר וזה המקום הכי נקי, כי שם בחיים לא תקבלי הערות, תלונות, חוות דעת למניהם. זה המקום שמוצאים את האמת לאור. ואת יודעת, לפעמים ברגעים מסוימים כאשר מדפדפים אחורה וקוראים את מה שאנו עצמנו כתבנו, קשה להאמין את הסבל שאנו חווינו כי מזל שיש לנו את השיכחה למרות שישנם דברים שנמצאים לנו בנשמה שקשה לנו להתפטר ממנה אבל אולי אפשר להרדים אותה שלא תתעורר לנו לעולם. את מדהימה!!! ובהצלחה