אני חושבת שכבר עברתי את השלב הזה...
כבר הייתי בשלב שהכל התפוצץ וכבר הגעתי לנקודות הכי נמוכות. הייתי שנה וחצי בטיפול ואני לוקחת כדור פסיכיאטרי. אני הולכת עכשיו רק בערך פעם בחודש, חודש וחצי לפסיכולוגית ואני חושבת כבר להפסיק עם זה כי זה ממילא לא כזה אפקטיבי עכשיו. למרות שהפסיכיאטר שלי כל הזמן מנסה לשכנע אותי שאני צריכה עדיין ללכת פעם בשבוע למישהי. המצב שלי עדיין די קשה, אבל אני מרגישה שהמצב שלי השתפר בהמון מאז שנכנסתי לכל המצב הרע הזה ואני משתפרת כל הזמן וברור שהרבה יותר חזקה. אני יכולה להגיד שהטיפול עזר לי המון. לפני זה מעולם לא דיברתי עם אף אחד אז זה גם היה פורקן להכל. היא לימדה אותי לדבר על דברים כי לפני זה הייתי מאוד סגורה, ובמקום לדבר על הכאב, הייתי פשוט שותקת וחותכת את עצמי. אז בזכותה נעשיתי הרבה יותר פתוחה ככה שיכולתי לפרוק את הכאב בדרכים אחרות. היא גם חזרה שוב ושוב על זה ששום דבר לא באשמתי ושאני אהיה בסדר. והיא לימדה אותי צורת הסתכלות אחרת על דברים ואיך להתמודד. והפסיכיאטר שלי מדהים וכל הזמן מתאים לי את הכדורים שמתאימים לי. אני מקווה להמשיך בדרך החיובית הזאת למרות שתמיד יש נפילות, אבל עשיתי התקדמות עצומה בזכות הפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי, אין ספק בכלל. בקשר לחלומות, אני לא ממש יודעת למה אני עדיין חולמת את זה. רק אתמול בערב היה לי חלום מזעזע. אבל בעבר החלומות שלי היו אפילו יותר סיוטיים וממש ממש נוראים. עכשיו גם זה קצת השתפר אז זה גם משהו. אבל נראה מה יהיה בהמשך. אני מקווה לטוב. ואני בטוחה שלמרות הדברים הקשים שעברת, את עוד תרגישי הרבה הרבה יותר טוב. אל תאבדי תקווה אף פעם.