../images/Emo32.gif קצת מוזר
יום שלם כמעט עבר ושום הודעה לא נרשמה בפורום מטעם הגולשים. לפיכך נטלתי את היוזמה ליידי והחלטתי להעלות כמה הגיגים. תחילה - מאמר יפהפה מאת הסופרת יוכבד ריגלר. הרבה מאוד אמונה ואולי גם לא מעט תגובות בעקבותיו (בבקשה להגיב! לא להתבייש ולא לפחד גם מביקורת). היכנסו לכתובת הבאה: http://www.aish.co.il/sp/so/1117369...5+_D7_90_D7_AA+_D7_94_D7_A2_D7_9B_D7_91_D7_A8 ובעקבות המאמר סיפור אישי מעט, שכל הפרטים בו נכונים מלבד הפרטים האישיים. הרבה דברים טובים קרו לי מאז התאונה. בין השאר זכיתי להכיר את אלי, שסייע לי רבות להתגבר על כל הקשיים והמגבלות הטכניים האישיים.אלי הוא בחור רווק כבן 30, חרדי והומו בארון. הוא בחור נפלא. עוזר ומשרת אותי במסירות יוצאת מן הכלל. לאלי יש בעייה לא פשוטה: הוא רשום כתלמיד ישיבה דחוי שירות צבאי, שתורתו אמורה להיות אומנותו, אבל למעשה הוא עובד בכל מיני עבודות מזדמנות והישיבה משמשת לו כאכסניא; כבית מלון. מתארחים בה בשבת, ישנים ביום חול ו... ממש אמריקה! למותר לציין, שהתנהגות זרה מאוד לרוחי. הוריו מתגוררים בדרום והוא עושה חיים במרכז מבלי לשלם אגורה אחת שכר דירה והוצאות אחזקת הבית. בפגישותנו הרבות יצא לנו לדבר הרבה על הנושא ובכאב גדול. הבנתי מדבריו, שהוא והצבא לא ילכו ביחד. רק מדוע לא יעזוב את הישיבה וישכור הלו חדר כדין? תשובתו: זה לא פשוט לעזוב את הישיבה. לא פשוט?! הרי העוא כבר עזב את הישיבה! הישיבה איננה בית מלון! היא נועדה אך ורק לצורך הלומדים בה, שלא יצטרכו לטרוח בחיפוש אחר מקום לינה על חשבון הלימוד. הבחור עושה חשבון: הוא כבר "לומד" בישיבה למעלה מעשר שנים. סתם ככה לא יזרקו אותו בגלל שיצא לעבוד תקופה מוגבלת. מה האלטרנטיבה? הוא מוכן להתגייס לשירות אזרחי, אם רק יהיה לו מקום לינה באיזור המרכז. למשל: יש לו חבר, שקרא מודעה על קשיש, שחיפש מישהו ללון אצלו. החבר קפץ על המציאה וקיבל מגורים חינם חינם ללא הוצאות. זה בסדר. רק עכשיו משפחתו של הקשיש החליטה לסדר לו פיליפיני ובעקבות זאת נאלץ החבר למצוא לו תחליף למקום המגורים. בקיצור: אין "ארוחות חינם". ומה איתי? אני משער, שלאלי יש בעייה קשה באישיות. מצד אחד הוא בעל נשמה נהדרת אך מצד שני איננו מרגיש, שהוא גוזל את הישיבה. כיוון שמצד אחד אלי עוזר לי בצורה משמעותית אך מצד שני אני משתוקק לעזור לו אך איני יכול, הצעתי לו לפנות למחלקת הרווחה ולהעלות שם את הסוגיא ואולי גם להתייעץ עם פסיכולוג, מה עושים. הבחור פשוט הולך ומאבד את דרכו ללא שום עתיד ושום ביטחון כלכלי והוא אינו מרגיש בכך. ראו, כמה קשה להיות יהודי! לפעמים אנו נמצאים על סף תהום ואיננו חשים בסכנה האורבת לפתחנו. חבל, שאלי לא מבין זאת עכשיו לפני שיבין בדרך הקשה אבל אז עלול להיות מאוחר... אשמח לתגובות.
יום שלם כמעט עבר ושום הודעה לא נרשמה בפורום מטעם הגולשים. לפיכך נטלתי את היוזמה ליידי והחלטתי להעלות כמה הגיגים. תחילה - מאמר יפהפה מאת הסופרת יוכבד ריגלר. הרבה מאוד אמונה ואולי גם לא מעט תגובות בעקבותיו (בבקשה להגיב! לא להתבייש ולא לפחד גם מביקורת). היכנסו לכתובת הבאה: http://www.aish.co.il/sp/so/1117369...5+_D7_90_D7_AA+_D7_94_D7_A2_D7_9B_D7_91_D7_A8 ובעקבות המאמר סיפור אישי מעט, שכל הפרטים בו נכונים מלבד הפרטים האישיים. הרבה דברים טובים קרו לי מאז התאונה. בין השאר זכיתי להכיר את אלי, שסייע לי רבות להתגבר על כל הקשיים והמגבלות הטכניים האישיים.אלי הוא בחור רווק כבן 30, חרדי והומו בארון. הוא בחור נפלא. עוזר ומשרת אותי במסירות יוצאת מן הכלל. לאלי יש בעייה לא פשוטה: הוא רשום כתלמיד ישיבה דחוי שירות צבאי, שתורתו אמורה להיות אומנותו, אבל למעשה הוא עובד בכל מיני עבודות מזדמנות והישיבה משמשת לו כאכסניא; כבית מלון. מתארחים בה בשבת, ישנים ביום חול ו... ממש אמריקה! למותר לציין, שהתנהגות זרה מאוד לרוחי. הוריו מתגוררים בדרום והוא עושה חיים במרכז מבלי לשלם אגורה אחת שכר דירה והוצאות אחזקת הבית. בפגישותנו הרבות יצא לנו לדבר הרבה על הנושא ובכאב גדול. הבנתי מדבריו, שהוא והצבא לא ילכו ביחד. רק מדוע לא יעזוב את הישיבה וישכור הלו חדר כדין? תשובתו: זה לא פשוט לעזוב את הישיבה. לא פשוט?! הרי העוא כבר עזב את הישיבה! הישיבה איננה בית מלון! היא נועדה אך ורק לצורך הלומדים בה, שלא יצטרכו לטרוח בחיפוש אחר מקום לינה על חשבון הלימוד. הבחור עושה חשבון: הוא כבר "לומד" בישיבה למעלה מעשר שנים. סתם ככה לא יזרקו אותו בגלל שיצא לעבוד תקופה מוגבלת. מה האלטרנטיבה? הוא מוכן להתגייס לשירות אזרחי, אם רק יהיה לו מקום לינה באיזור המרכז. למשל: יש לו חבר, שקרא מודעה על קשיש, שחיפש מישהו ללון אצלו. החבר קפץ על המציאה וקיבל מגורים חינם חינם ללא הוצאות. זה בסדר. רק עכשיו משפחתו של הקשיש החליטה לסדר לו פיליפיני ובעקבות זאת נאלץ החבר למצוא לו תחליף למקום המגורים. בקיצור: אין "ארוחות חינם". ומה איתי? אני משער, שלאלי יש בעייה קשה באישיות. מצד אחד הוא בעל נשמה נהדרת אך מצד שני איננו מרגיש, שהוא גוזל את הישיבה. כיוון שמצד אחד אלי עוזר לי בצורה משמעותית אך מצד שני אני משתוקק לעזור לו אך איני יכול, הצעתי לו לפנות למחלקת הרווחה ולהעלות שם את הסוגיא ואולי גם להתייעץ עם פסיכולוג, מה עושים. הבחור פשוט הולך ומאבד את דרכו ללא שום עתיד ושום ביטחון כלכלי והוא אינו מרגיש בכך. ראו, כמה קשה להיות יהודי! לפעמים אנו נמצאים על סף תהום ואיננו חשים בסכנה האורבת לפתחנו. חבל, שאלי לא מבין זאת עכשיו לפני שיבין בדרך הקשה אבל אז עלול להיות מאוחר... אשמח לתגובות.
