צילצול בדלת............

[חונה לרגע]

../images/Emo32.gif צילצול בדלת............

ב-1.30 בלילה הקצנו בבהלה מצילצול ממושך בדלת. לשאלת בעלי "מי זה" ענו: "צבא". פתחנו את הדלת ומולנו עמדו קצין ושני חיילים. הקצין אמר: "באנו לקחת את יגאל". ליבי החסיר פעימה ואמרתי: "הוא גוייס בצו 8 ונמצא בעופרה". והקצין עונה: "לא הוא לא נמצא בצבא". נעשה בירור עם קצינת הקישור וקצין העיר, ואחרי שעה קיבלנו טלפון מבננו... וכולם התנצלו על "הברדק". ואני שואלת איך עושים דבר כזה?? אפשר למות מצילצול כזה. לילה לבן.

 

[magy]

אוייייייייייייייייייייייייייייייייי

אצלנו זה לקח יותר שעות. כשהבן היה בגבעתי. אולי עוד לא היו מחשבים לבירורים מהירים... הודיעו לנו שהוא נעלם, ברח, חושבים שהלך להשתחרר מהצבא...נקבו בשמו. דיברו על חייל שמאס בחייו ונעלם מהצבא. לא התאים לבן המורעל שלי. ואז החלטתי בשארית כוחותיי, לברר גם את מספר הזהות . הרבה שעות עברו עד שהתברר, שלא על הבן שלי מדובר. אבל בשעות כאלו, נדמה לי שאני בת שלוש מאות חמישים שנה. ואני רואה את השמיים נופלים לאט לאט על ראשי. ועברתי לא מקרה אחד , ולא שניים .....שהיו אמורים להוסיף לי מאות שנים לגילי......... הפלא הגדול הוא.........איך אני עוד לא נראית בת "שבת´לפים"........? אחרי כל עגמות הנפש והטראומות.....שעברתי בחיי............

 

[פנטזיה נשית]

אוי, איזה פחד

לבי איתך יקירתי וכמה מתסכל כל הבלבול הזה שלהם מזכיר לי את הכתבות על החיילים שרצו במנוסה מלבנון בהשאירם הכל אחריהם ולא ידעו אם יתספו את ההסעה חזרה הביתה ואת החיילים שיוצאים למילואים ואין מספיק אוכל או בגדים

 

[הנוסע השמיני]

בסדיר שלי, ההורים באו לבקר אותי...

...במחנה...אמרו להם שאני לא קיים...אחרי שנסעו 200 ק"מ...שבו ריקם והלכו לקצין העיר בת"א לברר היכן בנם האובד...בקצין העיר טענו שאני כן שם, אחרי ברור מקיף...הם שוב נסעו 200 ק"מ אחרי שבוע לראות אותי... הפעם כבר דאגו להפגיש ביננו... שבוע היו באי הידיעה מה עם בנם, כי גם לא דאגו לספר לי שחיפשו אותי, אז גם לא התקשרתי לברר מה שלומם...ב 1981 לא היו פלאפונים... ככה זה כאשר ההורים מחליטים להפתיע את בנם ללא הודעה מראש...